מִֽן־הַ֭מֵּצַ֥ר קָרָ֣אתִי יָּ֑הּ עָנָ֖נִי בַמֶּרְחָ֣ב יָֽהּ׃
זרע קודש
"תקעו "בחודש "שופר ר"ת שבת כי הנה שופר היא ענין עלמא דחירות כמ"ש והעברת שופר תרועה וקראתם דרור שיובל שהי' בו חירות לכל הי'. תוקעין בשופר לסימן חירות כי חירות הוא דבר שאין בו צמצום כי כשאדם משועבד הוא בצמצום שאינו יכול לעשות ולהתנהג כרצונו רק כשהוא בן חורין אז הוא בהתפשטות וכן מורה השופר שתוקעים בו ממקום המיצר ויוצא הקול במקום הרחב וזהו מורה על חירות מכל השיעבודים וזהו "מן "המיצר "קראתי ר"ת שם מע"ב שמות הק"ם הכתוב על ולעבדו בק"ש כי בענין עבודתו ית"ש שצריך להיות ביראה ואהבה היראה היא כמיצר וצמצום ולא כענין חירות כיון שברצונו לא הי' מתנהג כן אין רצונו באמת כן רק שמבטל רצונו מפני שמתירא אבל כשהוא במדריגות אהבה הוא בבחי' חירות כי נהנה ומתענג בעשיות מצותיו ית"ש מאוד ושש ושמח עליהם מאוד עד שבלא שום סיבה שיכריח אותו לקיימם ג"כ הי' מקיימם באהבתו אותו ית"ש ומצותיו ית"ש ואז הוא בענין חירות והתפשטות וכן ענין השבת הוא בחי' חירות והתפשטות כי בכל יום הי' בו בריאה שהבריאה הי' ע"י צמצום שנתצמצם בכל יום דברים עד שבאו לכלל התגלות הבריאה ושבת קודש לא היה בו בריאה כי הוא בחי' אין סוף ב"ה שאין בו צמצום ולא שייך בש"ק בריאה כי אין יכול להיות בו צמצום והיא ג"כ בחי' חירות אדרבה שבת הוא בלא כלי כלל והוא יותר התפשטות מבחי' המרחב שבשופר שהקול נתרחב אח"כ כשיוצא מן השופר במקום הרחב בלא צמצום שעכ"ז הוא ע"י כלי משא"כ שבת קודש ומבחי' החירות של ש"ק וכן מבחי' השופר שמורה חירות נשפע חסד גדול כי חסד הוא בחי' שהוא בלא צמצום רק בהתפשטות ועד"ז פי' מה שחסד נקרא גדולה כי הוא דבר שהוא בלא שיעור וכן רפואה נקראת ארוכה עד"ז שנשפעת מעולם שנקרא אריך שהחסדים ארוכים שם בלא שיעור ומדת הגבורה הוא בחי' צמצום ולכן החולה נקרא קצירי כמ"ש במ"א ולכן הס"ת מתקע"ו בחוד"ש שופ"ר הוא שור גי' הר"ת של אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה כי ע"י השופר ושבת שמורים על החירות כנ"ל מתגברים החסדים בבחי' כי גבר עלינו חסדו וז"ש בכח גדולת ימינך שהוא חסד תתיר צרורה דבר שהיא צרור בצמצום בחי' גבורה תתיר זה שיהי' גם מדת גבורה נמתק ובא להתפשטות ועי"ז שמתגלה בחי' החירות נתעלתה השכינה הקדושה שהיא ה"א אחרונה משם הוי' וז"ש ברך עלינו כו' את השנה הזאת שנה גי' ספירה הזאת כי ה"א הנ"ל השכינה נקראת זאת ואנו מתפללים על השכינה הקדושה שישפיע בהן ברכה וז"ש ברך עלינו כו' את השנה הזאת פי' הספירה ההיא שנקראת זאת ואת כל מיני תבואתה לטובה תבואת ה' שכל תבואת ה' הזאת הכל יהי' לטובה ע"י השפעה הנ"ל בחי' גדולת ימינך וכמ"ש ורב תבואוה בכח שור:
תולדות יעקב יוסף
עוד י"ל ונבאר תחלה פסוק ישעי' על מה תכו עוד תוסיפו סרה וגו' דשמעתי מהרב המגיד מו' מענדיל משל שהי' שוטה א' נתן פקדון ביד איש א' וכל שהי' מוסיף ליתן לו גרע חשבונו עד שלבסוף אמר כמה אני צריך ליתן לך עוד שלא יהי' לי כלום אצלך וכו' והנמשול מובן כי תכלית כל התורה והמצות לא ניתנו אלא כדי שיזכה לידבק בו ית' וכמ"ש ובו תדבק וכמ"ש המפרש כהרמב"ם בפ"ב מה' יסודי התורה וז"ל כשיתבונן בהם תתאוה נפשו להדבק בו ולא נתנו כל המצות אלא כדי שנגיע לזאת המדריגה שנא' ובחרת בחיים למען תחי' לאהבה את ה' וכו' יעו"ש. וברבות השנים נתמעטו הלבבות להבין ולהשכיל ע"ד הנ"ל רק לעשו' מהתורה עטרה להתגדל בהם ולהתפאר בהם וגם בעלי תשובה הוא להראות מעלתו וכשלומד הלכה א' מתפאר מעט וכשלומד יותר מתפאר יותר וכשלומד פוסקים או קבלה מתגאה יותר ונתרחק מהש"י כמ"ש בש"ס דסוטה על גסי הרוח אין אני והוא יכולין לדור בעולם וכו' והנה הת"ח המכתתין רגליהם לילך מעיר לעיר כמ"ש בפ' וזאת הברכה והם תכו לרגליך וכו' דבזה יובן על מה תכו יותר שמכתתין רגליהם לילך בישיבה ללמוד עוד תוסיפו סרה להתרחק ולסור מהש"י וק"ל. [וז"ש הוא ישפך ראש ואתה תשופנו עקב].
זרע קודש
א"י תקעו בחודש שופר בכסא כו' כי הנה כל החגים בחי' חסדים למשל בפסח עשה ית"ש חסד והוציאנו ממצרים ובשבועות נתן לנו תורתו לקח טוב וכן בכל החגים והנה בכל החגים כלול ג"כ דין כמ"ש חז"ל בד' פרקים העולם נידון בפסח כו' כי אין שלימות החסד רק כשיש עמה גבורה להתגבר על האויבים של המתחסד עמו שעי"ז יתקיים החסד והנה בר"ה הגם שהוא ככל החגים שית"ש מתחסד עם עמו ובאים דינים על שונאי ישראל מ"מ הדבר בהסתר וכיסוי וכביכול יושב ית"ש לדון עמו וכמ"ש ויתיצבו על ה' כביכול על כבודו ית"ש שהוא על עמו שמכבדין אותו ורוצים אויבי ה' להתגבר וכשאנו נוטלים השופר שכבר כתבנו שמורה על התגלות מהעלם אז מתגלה החסד והגבורה האמיתיות ברצונו ית"ש להתחסד עם עמו ועל אויביו יתגבר ולכן התוקע נותן פיו לפה צר שבשופר ומן המיצר קראתי יה ענני במרחב שבא להתגלות והנה כתבו דורשי רשומות שחג ר"ת "חסד "גבורה כנ"ל שב' אלו כלולים בכל חג וז"ש בכסה ליום חגינו שהחג מכוסה בו שאין רואים בו התגלות חסד לעמו וגבורה לשונאיו ולכן תקעו בחודש שופר לגלות הדבר שלא יהי' צריך עוד להיות בהסתר ע"ד הן הן גבורותיו כו' הרי שהדבר מגבורותיו ונוראותיו בהסתר ואנו רוצים שיהי' בגילוי וזהו ענין השופר כנ"ל שמשימין בו הבל בהסתר ויוצא בגלוי ולכן כתיב בכוונת על ונאמן אתה להחיות שר"ת ג' הבל כי מתחיל אתה גבור כו' ורוצים שיתגלו גבורותיו ועל אויביו יתגבר וה' כגבור יצא ויתגלו החסדים בתחית המתים ע"ד תחילת הבריאה שהי' באות ה' אתא קלילא אות ה' שהוא הבל בלבד שתיכף כשאדם מוציא מפיו הבל הוא דוגמת הוצאת אות ה':