חסידות על תהילים קיח:י

ובגפן שלשה שריגים (בראשית מ, י). נראה, דאיתא בגמרא חולין דף נ"ב גפן זו ירושלים, שלשה שריגים זה מקדש מלך וכהן. והיא כפורחת עלתה נצה, אלו פרחי כהונה. הבשילו אשכלותיה ענבים, אלו נסכים. הענין, כדאיתא (יומא כט.) למה נמשלה אסתר לאילת השחר, מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הניסים. להבין מהו סוף כל הניסים. הענין הוא, שיש ב' מיני מלחמות. האחד, מלחמה פשוטה לסכסך אומה באומה. והב', שהשם יתברך שולח מלחמה כדי שיתחזק לב ישראל לבטוח אל ה' כשיראו שאזלת יד חס ושלום וישענו על אלהים ועל זה אמר קרא (תהלים צא, ב) אומר לה' מחסי ומצודתי אלהי אבטח בו, ולא אמר בטחתי בו. אך לפי הענין הנ"ל אתי שפיר. דפירוש הפסוק כך הוא, דהמלחמה כשבאה עלי אני מרגיש בעצמי שה' מחסי אך שנשתלחה המלחמה עלי כדי שאבטח בו ועל זה אמר (שם קיח, י) כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם, לשון להבא, כי הכוונה בתחילה כדי שאמילם ואילולי זאת שהקדוש ברוך הוא רוצה להושיענו לא היה מלחמה עלינו. וזהו כוונת הפסוק (שם כא) אודך כי עניתני ותהי לי לישועה, פירוש העינוי גופא היה כדי שתהיה לי לישועה וכשהקדוש ברוך הוא מושיע את ישראל יש ב' מיני ישועות. האחד, כמו ניסי מצרים שנשתנה הטבע ונבקע הים והנה לכאורה אף זה אינו פלא אצל הבורא ברוך הוא, כי הוא בראם והוא יכול לבקוע אותם כמו שאמר הכתוב (שמות טו, יא) נורא תהלות עושה פלא, פירוש כי הוא ראוי ליתן לו תהלה, כי במה יש להלל אותו אם בעשית הניסים כמו בקיעת הים על זה אמר עושה הוא בעצמו פלא פירוש דבר זה שנעשה בו הפלא הוא ברא אותה מתחילה אם כן אין זה חידוש שהעושה יכול לשנות מעשהו לענין אחר, אך השבח הוא שהבורא ברוך הוא רחמן על כל מעשיו ומבטל דבר אחד ממעשהו מפני שני זהו הפלא:

וזהו כוונת דוד המלך עליו השלום בהלל המצרי שאמר (תהלים קיח, י) כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם סבוני גם סבבוני בשם ה' כי אמילם, דקשה הכפל. ומה גם שבפעם השני אמר גם סבבוני מהו גם. אך לדרכינו יובן שפיר, שדוד המלך עליו השלום אמר כל גוים, כל המאורעות שבאו עלי. מן האומות סבבוני, הם היו רק סובבים אותי מבחוץ אבל במחשבתי לא היה לי שום מורא ופחד מזה, כי היה לבי נכון ובטוח שהשם יתברך יכרית אותם מעלי ויציל אותי מן המאורע. וזהו בשם ה' כי אמילם, כי דוד המלך עליו השלום היה תמיד עובד השם יתברך במוחין דגדלות אבל לפעמים כשנפל ממדריגתו ועבד להשם יתברך במוחין דקטנות אזי כשהיה בא אליו איזה מאורע נפל עליו פחד גדול גם במחשבתו. וזהו סבוני, לפעמים בא אלי איזה מאורע מן האומות גם סבבוני הסביבה היה בי ממש כי נפלתי ממדריגתי והייתי מרגיש הסביבה במחשבתי כי נפל עלי פחד ומורא. ואף על פי כן בשם ה' כי אמילם, בטחתי בחסד עליון שיכרית כל הקמים עלי ויוציאני מצרה לרצה. ומזה הטעם כתבו הפוסקים ששבת שלפני פסח קורין אותו שבת הגדול, על שם נס הגדול שנעשה בו שפסח מצרים מקחו מבעשור וקשרו אותו בכרעי המטה ושואלים המצריים למה זה לכם, והשיבום לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו והיה שיניהם קיהות על זה ששוחטין את אלהיהם. ולכאורה יש להבין מפני מה יחסו וקראו לזה הנס גדול יותר משאר ניסים, וכי לא היו ניסים גדולים יותר מזה הנס והא נס דקריעת ים סוף ושאר ניסים שעשה השם יתברך עם עמו ישראל היו יותר גדולים מזה הנס. אך רמזו לנו שישראל בעת הזאת עבדו להשם יתברך במוחין דגדלות וכל מי שעובד להשם יתברך במוחין דגדלות אזי אין לו שום מורא ופחד מכל איזה מאורע שבא עליו כאשר ביארנו למעלה ולזה קראו אותו נס גדול שנעשה בגדלות השכל שלא היה להם שום מורא ופחד מן המצריים אף על פי שהיו רוצין לשחוט את אלהיהם:

ובזה יובן אתו דרדקי ור"ל לפי שהשפילו עצמן לדרדקי זכו לומר דברי' שאפי' בימי יהושע בן נון שהי' אחר סילק משה פני חמה לא נאמר כוותי' כי דוקא בימי משה עם יהושיע א"ש סדר דרשת אלף בית משא"כ בימי יהושע שאחר מיתת משה לא ניתן לידרש כזה והוא דק' לי' למה נצטרף סדר אותיות ח"ב זכר ונקבה אלף זכר בית נקבה גימל זכר דלת נקבה וכן אח"כ וכמ"ש בזוהר שיר השירי' יעו"ש ולא סידר הזכרים כולם לבדן ואח"כ הנקבות כולם לבדן אלא לרמז על סדר תולדות שמים וארץ שלא הי' כי אם בצירוף זה דוקא חכמה זכר ותבונה נקבה ודעת המכרי' ביניהם כי אי אפשר לקרב שמאל בימין מקצה אל קצה כי אם ע"י דבר ממוצע וכמ"ש הרמב"ן ענין היולי יעו"ש וזה סדר תולדות שמי' וארץ שהם זכר ונקבה ע"י צירוף אותיות זכר ונקבה