סַבּ֥וּנִי גַם־סְבָב֑וּנִי בְּשֵׁ֥ם יְ֝הוָ֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם׃
תפארת שלמה
ירושלים הרים סביב לה וד' סביב לעמו מעתה ועד עולם. הנה כבר בארנו בפנים ענין הסוכה להיות לאדם בחי' אור המקיף מן החיצונים שלא יהי' להם שום שליטה על בנ"י כי כן דרך הסט"א לאחוז בהחיצונית של בנ"א גם אצל הצדיקים הנשמרים מכל חטא ופגם ובפנימיותם כולם קדושים וטהורים. עכ"ז בדברים המותרים להם הנה סביב רשעים יתהלכון לאחוז בהם באפם מה. וז"ש בפ' בלק עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כו' כי עד"ז היו יראים מדין ומואב שהם היו בבחי' הסט"א מפני בני ישראל שהיו ענני הכבוד מקיפים אותם לכן לא יהי' להם שום שליטה לאחוז בהם גם בסביבות החיצונית שלהם כי יש להם אור המקיף. וז"ש בתהלים סבוני גם סבבוני בשם ד' כי אמילם ועל דרך זה הוא ג"כ מצות סוכה להיות על בנ"י בחי' אור המקיף נגד החיצונים כמו שהיו ענני הכבוד במדבר. כי העמוד אש הי' הולך לפניהם והורג הנחשים ועקרבים הם הסט"א. ועוד היו צריכין ענני כבוד להיות בחי' אור המקיף על החיצונית. ועל רשעים גמורים אשר תוכם ג"כ רע גם אור המקיף אינו מועיל רק גם הצדיקים צריכין שמירה בבחי' אור המקיף. ולזה קודם התפלה אנו מתעטפין בטלית להיות בחי' אור המקיף כמ"ש והטלית יפרוש כנפיו עליהם. כנשר יעיר קנו כו' עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי. כמבואר במ"א. וזה הענין של מצות סוכה להיות עלינו בחי' אור המקיף בכל השנה מראשית השנה עד אחרית שנה כמ"ש וד' סביב לעמו מעתה ועד עולם:
קדושת לוי
וזהו כוונת דוד המלך עליו השלום בהלל המצרי שאמר (תהלים קיח, י) כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם סבוני גם סבבוני בשם ה' כי אמילם, דקשה הכפל. ומה גם שבפעם השני אמר גם סבבוני מהו גם. אך לדרכינו יובן שפיר, שדוד המלך עליו השלום אמר כל גוים, כל המאורעות שבאו עלי. מן האומות סבבוני, הם היו רק סובבים אותי מבחוץ אבל במחשבתי לא היה לי שום מורא ופחד מזה, כי היה לבי נכון ובטוח שהשם יתברך יכרית אותם מעלי ויציל אותי מן המאורע. וזהו בשם ה' כי אמילם, כי דוד המלך עליו השלום היה תמיד עובד השם יתברך במוחין דגדלות אבל לפעמים כשנפל ממדריגתו ועבד להשם יתברך במוחין דקטנות אזי כשהיה בא אליו איזה מאורע נפל עליו פחד גדול גם במחשבתו. וזהו סבוני, לפעמים בא אלי איזה מאורע מן האומות גם סבבוני הסביבה היה בי ממש כי נפלתי ממדריגתי והייתי מרגיש הסביבה במחשבתי כי נפל עלי פחד ומורא. ואף על פי כן בשם ה' כי אמילם, בטחתי בחסד עליון שיכרית כל הקמים עלי ויוציאני מצרה לרצה. ומזה הטעם כתבו הפוסקים ששבת שלפני פסח קורין אותו שבת הגדול, על שם נס הגדול שנעשה בו שפסח מצרים מקחו מבעשור וקשרו אותו בכרעי המטה ושואלים המצריים למה זה לכם, והשיבום לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו והיה שיניהם קיהות על זה ששוחטין את אלהיהם. ולכאורה יש להבין מפני מה יחסו וקראו לזה הנס גדול יותר משאר ניסים, וכי לא היו ניסים גדולים יותר מזה הנס והא נס דקריעת ים סוף ושאר ניסים שעשה השם יתברך עם עמו ישראל היו יותר גדולים מזה הנס. אך רמזו לנו שישראל בעת הזאת עבדו להשם יתברך במוחין דגדלות וכל מי שעובד להשם יתברך במוחין דגדלות אזי אין לו שום מורא ופחד מכל איזה מאורע שבא עליו כאשר ביארנו למעלה ולזה קראו אותו נס גדול שנעשה בגדלות השכל שלא היה להם שום מורא ופחד מן המצריים אף על פי שהיו רוצין לשחוט את אלהיהם: