חסידות על תהילים קיח:כ

ולהבין הענין יותר נקדים משנה דאבות בעשרה מאמרות נברא העולם ומה ת״ל וכו׳ אלא להפרע מן הרשעים וכו׳ להבין זה שבריאת העולם היה בעשרה מאמרות בכדי להוסיף עונש על הרשעים שמאבדין עולם גדול כזה שנברא בי׳ מאמרות שהוא בלתי מובן מאחר שהיה באפשר להבראות במאמר א׳ לא יתכן שהבורא ב״ה שהוא אל אמונה ואין עול ובראנו בעשרה מאמרות להגדיל עונש הרשעים. אך הוא באמת כוונת המשנה על פי שנודע שהיה מאמרות הן עשר מדות הנקראים בספרים ספירות שבעשר מדות אלו היה בריאת העולם שהבורא ב״ה הוא טוב ומטבע הטוב להטיב ורצה הוא יתברך בכדי שיכירו מדותיו ופעולותיו שנקרא רחום וחנון ארך אפים וכל זה אי אפשר כי אם שיהיה העולם ונבראים והיה רצון הבורא יתברך שמו לבורא העולם שיכירו גדולתו אך מפני שהוא יתברך א״ס לא היה באפשר לבני אדם להשיגו כלל מחמת שהוא א״ס ועל כן גזרה חכמתו יתברך לברוא העולם בעשר מדות אלו שנקראו מדות על שם שמדד הבורא ב״ה את עצמו כביכול בכדי שיוכלו להשיג קצת יחודו יתברך שיש בורא ושליט ושהוא א״ס ב״ה הממציא כל הנמצאים ומדד את עצמו כביכול ממדה למדה שהמדה עליונה נקרא אי״ן שהיא עדיין אינה מושגת ומדד את עצמו כביכול ממדה למדה בהשתלשלות מעילה לעלול ועד המדה העשירית הנקרא מלכות כי על ידי המדה העשירית יכירו גודל מלכותו שהוא מלך על כל הארץ ושהוא ברא הכל יש מאין כמ״ש (תהלים קי״ח, כ׳) זה השער לה׳ צדיקים יבאו בו כי המדה הזאת היא שער ופתח לכנס מי שרוצה לעבוד את בוראו ולקבל עליו עול מלכות יתברך שמו כנודע שאין מבוא בשום פנים לכנס כי אם על ידי המדה הזאת והיא ה׳ אחרונה של שם המיוחד שהוא ה׳ מוצאות הפה שהוא הדבור שנקבע גם כן בפה האדם שעל ידו יוכל לדבק בבורא יתברך. וכל זה הוא על ידי טובת הבורא יתברך על ברואיו בכדי שיוכלו להשיג מלכותו ואדנותו צמצם את עצמו כביכול ממדה למדה עד מדה העשירית כנודע זה בספרים וכל א׳ מישראל שהן חלק אלוה ממש כאמור לעיל נשתלשל ונקבע בתוכן מעשר מדות אלו שהן אלהותו יתברך על ידי הכנסו בשער הנ״ל יכיר וישיג יותר גודל אלהותו יתברך על ידי מדותיו העליונים ויתחזקו בתוכו המדות הנקבעים בחלק נשמתו מהמדות העליונות:

ונתן את הקטורת על האש לפני ה' (ויקרא טז, יג) שלא יתקן מבחוץ ויכניס להוציא מלבן של צדוקים וכו' (יומא נג א) הענין הוא דאית יראה ואית יראה כמבואר בזוהר ונתבאר כמה פעמים בחיבור הלז והנה יראת העונש היא יראה חיצונית והעיקר הוא יראה הפנימית יראת הרוממות שהוא עיקרא ושרשא דכל עלמא והוא מחיה את כולם וכתיב (דברים ד, כד) כי ה' אש אוכלה דאכל כל אשין דעלמא הענין הוא כי האדם יש בו ד' יסודות ויסוד האש בו שממנו באים התחממות התאוות והתענוגים זרים וכשהאדם מתדבק ביראת ה' אז האש של הקב"ה מכלה כל התאוות ומתבטלין כל האשות ותאוות הזרים משא"כ מי שיש בו יראת העונש לבד כל התאוות אינם בטלים מפני זה ודא ודא איתנהו ביה ע"כ צריך האדם לדבק ביראת ה' הפנימית יראת הרוממות מפני שהוא מלך נורא ולכן אומרים והנורא בנוראותיך ר"ל אתה נורא לא מפני עונשים אנו יראים רק מפני נוראותיך לבד ראוי שתהי' נורא וזה השער לה' צדיקים יבואו בו (תהלים קיח, כ) ולכן כל ישראל בני מלכים הם (שבת קכח א) כי היראה נקרא מלכות שעל ידה מתנהגים כל העולמות כדכתיב מלכותך מלכות כל עולמים וישראל צריכים להתדבק ביראה שהיא המלכות ולכן נקראים בני מלכים וכאשר יתבאר עוד והנה צדיקים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם תפלתן (עי' ברכות לב ב) כדי להמשיך עליהם יראת הרוממות ולהכין לבם לעבודתו וזהו נקרא מערכה גדולה שהיא מערכה ראשונה ר"ל שמעריכין רוממותו וגדלותו ב"ה להמשיך היראה עליהם ואח"כ הוא מערכה שניה של קטורת שמעריכין איך להתקשר בו בכל בחינה ובחינה והנה האדם עץ השדה (דברים כ, יט) נק' אילן שיונק משרשו וקדושתו יתברך שמו וכשח"ו אינו יונק משרשו נקרא עץ יבש ובאדם יש שני בחינות יצר טוב ויצר הרע וידוע שצריך לאכללא שמאלא בימינא שגם היצר הרע יתקרב ויתהפך לסניגור כמ"ש באברהם ומצאת את לבבו וגו' (נחמיה ט, ח) וזה נקרא סידור שני גזירי עצים שהיצר טוב ויצר הרע הם שני גזירי עצים כי זה עץ טוב וזה עץ רע ושניהם יסודרו ויוכללו כא' ואח"כ כשבא למדריגה זו אז זוכה שמיכאל מקריב נשמתו על גבי מזבח הפנימי כנודע ויהיה שובע שמחות וידושן במזבח הפנימי וממדריגה זאת בא להטבת חמש נרות כי שבעת קני מנורה הן באדם כמבואר בזוהר הם שבעה נקבים שבראש ב' עינים ב' אזנים ב' נקבי החוטם והפה ונודע כי העינים הם בחינת גבוה מהכל כי הראיה הוא ממקום גבוה וצריך האדם לקדש אלו הנקבים לשם ה' שלא יסתכל בדבר חיצוני וגם לא ישמע דבר שאינו הגון רק יראה ויסתכל ויקדש הראיה שלו וכך השמיעה והנה קול מן שמיא מכריז תמיד כמבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה ובזוהר ואין אנו שומעין מפני שלא נתקדש השמיעה וכן הריח צריך לקדש בענין והריחו ביראת ה' (ישעיה יא, ג) וכן הדבור וזהו הטבת חמש נרות שיטיבו החמשה נרות שהם ב' נקבי האזנים הוא השמיעה והריח שהוא והריחו ביראת ה' והדבור הכל יתעלה ויתקדש אחר שזכה לדישון מזבח הפנימי ואחר שזכה לקדש חושיו אלו יזכה למדריגה לעבוד את ה' בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך (ברכות נד א) ר"ל שאפילו יצאת הנשמה בדבור התפלה ימסור נפשו בחשק וכן טוב לו וזהו מסירת נפש וכתיב (דברים יב, כג) כי הדם הוא הנפש וזהו נקרא דם התמיד כי תפלות כנגד תמידין תקנו (ברכות כו א) וצריך מסירת הנפש הוא הדם בתפלתו ואח"כ יזכה להטבת שתי נרות הם ב' עינים שיראו ויזדככו להביט באור עליון הנקרא עין עליון כמ"ש (ישעיה נב, ח) כי עין בעין יראו שיזכו בעין שלהם לראות עין העליונה שהיא גבוה ורמה ואח"כ יזכה לקטורת הוא תרגום קשר לקשור העולמות כולם יחד ומזה יבא על ידי שמקשר כל העולמות להקב"ה יקשור עצמו וימליך קב"ה על כל אברין דיליה כמבואר בזוהר דכל אבר דלא שלטא ביה שכינתא וכו' ואז כל האברים נעשים מרכבה אליו יתברך בסוד ומלכותו בכל משלה (תהלים קג, יט) וזהו וקטורת קודמת לאברים ואברים למנחה (יומא לג א) ר"ל שאז כשהוא אדם שלם היא מנחה להקב"ה כי מביא שלימות למעלה כיון שימליך על עצמו ונקרא בני מלכים ועל ידי הבחינה של מלכות מתנהגים כולם על ידה כמ"ש (תהלים קמה, יג) מלכותך מלכות כל עולמים נמצא כל שלימות העולמות כולם הוא המלכות ואיהו שלימו דכולהו לכן נקרא מנחה לה' ואח"כ בא למדריגה יותר גדולה והוא כי ידוע דאית כהן הדיוט ואית כהן גדול וכהן הדיוט משמש בד' בגדים הם ד' לבושין של ד' בגדי זהב בחינת דין וכהן גדול בשמונה ארבעה בגדי לבן הנוספים הוא עולם הרחמים והתלמיד חכם עובד את השם אפילו ביומא דחול בבחינת שבת כי בשבת הוא עולם הרצון והרחמים בסוד ד' בגדי לבן ואין בו דין ולכן אפילו עובד וכו' והוא בחינת כהן גדול והנה יש מים עליונים ומים תחתונים והתחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא (תק"ז תיקון ה) ר"ל התענוגים שנפלו למטה רוצים להתעלות ולהתקרב מן החושך אל האור ולכן הכ"ג היה מקריב החביתין מחציתה בבוקר ומחציתה בערב הם שני חצאי פלגי מים שנתחלקו חציים בבוקר הם מים עליונים שהם באור וחציים בערב שהוא חושך והוא היה מקריב אותם לה' וכל אדם יש בו בחינה זו שיזכה להעלות מדריגות התחתונות למהוי קדם מלכא וזהו חביתי כהן גדול וכשיעלה אותם אז יהיה שפע מלמעלה למטה להשפיע עליהם ניסוך המים העליונים שירדו לשיתין שנבראו מששת ימי בראשית ולכן בחג היו מושכין מים הם מים העליונים כדי שיעלו המים התחתונים ואז ניתוסף תענוג למעלה וזהו ונסכין למוספין שגורם הוספת תענוג ויובן והנה שולחנו של אדם נקרא מזבח (חגיגה כז א) ועל השולחן לחם הפנים כי כשהאדם מתקדש באכילתו נקרא לחמו לחם הפנים של פנים העליונים ועליהם היו שני בזיכי לבונה כי בכל אדם יש שני מקיפים הא' אור מקיף הישר הבא עליו מלמעלה מאת הקב"ה על דרך חסד יסובבנו (תהלים לב, י) הב' הוא מה שיוצא מאור פנימי שלו שבכל אדם יש אור פנימי שנותנים לו וכל מה שאינו יכול לסבול בפנימיות מוחיו יוצא לחוץ ונקרא מקיף החוזר ומקיפו גם כן ונקרא מקיף החוזר עוד מטעם ב' כי אור ההוא בא על ידי האדם בעצמו החוזר ושב אל ה' ומתקרב אליו ונותנים לו אור פנימי וכל מה שיכול לקבל מקבל והשאר יוצא לחוץ ומקיפו. אמנם מקיף הישר ניתן מאת השם כאמור. וזהו נקרא שני בזיכי לבונה שהוא לבנונית עליו ואחר כך תמיד של בין הערבים. וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות טו א) הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ר"ל יפנה מחשבותיו ויהרהר ברוממותו יתברך שמו זהו מערכה גדולה האמורה למעלה ויטול ידיו הם אהבה ויראה הנקראים ידים ר"ל שיטול ויגבה אותם מאהבה ויראה רעה ויניח תפילין הם השפעת המוחין על ידי לבושים ד' בגדי זהב וד' בגדי לבן כאמור והם תפילין דרש"י ודר"ת ויקרא קריאת שמע הוא לאמלכא קב"ה לקבל עול מלכות שמים ואחר כך יתפלל מלשון נפתולי וגו' (בראשית ל, ח) שהוא לשון דביקות וזהו קבלת עול מלכות שמים שלימה ולכן אמר הכתוב ונתן הקטורת ר"ל הקשר והדביקות יהיה על האש היא היראה שמתחלה יכנס ביראת ה' שהוא מערכה גדולה והוא אשא דאכלה כל אשין ומבטל כל התאוות ודרשו רבותינו זכרונם לברכה שלא יתקן מבחוץ ויכניס פירוש שיראה חיצונית אינו כלום שאפילו יש לו יראה החיצונית אינו יכול לכנס בה אל המלך אלא מבפנים יראה פנימית דווקא לא כדעת הצדוקין שאומרים יתקן מבחוץ. והוא כמבואר בזוהר הקדוש אי אימא ינדעון חייביא האיך יפלחון למאריהון וכו' על כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה ונתן את הקטורת על האש לפני ה' והבן בילא"ו יילא"ו.

הצופה העולה על המגדל כשרואה איזה דבר אז תוקע בשופר, ועתה עלית על המגדל של בית הכנסת, האם אתה רואה כל המסטינים הסובבים הכסא שאתה תוקע כמו שהיו הראשונים רואים לזמר עריצים להכרית החוחים וכו', על כן נקרא (בפ' פינחס) יום תרועה מלשון מנקש אתרעא (עיין בזוהר חדש פ' חקת דנ"ו ע"ד) כעני בפתח דופק פתחו לי שערי צדק (תהילים קי״ח:י״ט), פתח לנו שערי רחמים, כי בידך מפתח שערי רחמים, זה השער לה' צדיקים יבואו בו (תהילים קי״ח:כ׳):
(כתר שם טוב ח"ב דכ"ב ע"א)