חסידות על תהילים קיח:כד

וְזֶה אוֹתִיּוֹת זֵיעָה – רָאשֵׁי־תֵבוֹת: זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ (תהילים קי״ח:כ״ד) הַיְנוּ בְּחִינַת שִׂמְחָה שֶׁל יוֹם טוֹב, שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי זֵעָה טוֹבָה כַּנַּ"ל:

ובנועם אלימלך הק׳ בליקוטי שושנה איתא על הפסוק זה היום עשה ד׳ וכו׳ י״ל זה רמז על י״ב צירופי הוי׳ שצריך האדם לכוון בכ״י ובכל שעה, ולכאורה הלא הצירוף הוא ממילא כאשר עשאם השי״ת, ואמר הכתוב נגילה ונשמחה בו, ר״ל הפעולה היא בכוונה הזאת להכניס בה אהבה ויראה וכו׳ ע״ש, משמע מזה אדרבה שבכוונות אשר במחשבה אין האיש פועל הרבה כי הם ממילא רק דוקא באהבה ויראה שלו, והכוונות הם רק להרכין הכלים של עולמות העליונים כדי להכניס בהם אהו״י.

וז"ש ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו אל השכינה שהיא נוכח אשתו כי עקרה היא ר"ל עיקר תפלה היא על השכינה ששם ימולא החסרון ואז ממילא נענה הוא ג"כ וז"ש ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו בגשמי ג"כ וק"ל