חֲצֽוֹת־לַ֗יְלָה אָ֭קוּם לְהוֹד֣וֹת לָ֑ךְ עַ֝֗ל מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ׃
ליקוטי מוהר"ן
חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ (תהילים קי״ט:ס״ב):
נועם אלימלך
וזהו דאמרינן בגמרא "אין דורשין במרכבה ביחיד אלא אם כן הוא חכם ומבין מדעתו", פירוש "אין דורשין" להמשיך יחידו של עולם להביאו לה"מרכבה" שלו, "אלא אם כן" מי שהוא במדריגה הזאת להמשיך השפעות ממידת "חכמה ובינה", "מדעתו" שהוא דעת שלישית המכרעת, כמאמר חז"ל "עשה מצוה אחת מכריע כל העולם לכף זכות", דהיינו שיהא העולם בעיניו כאילו הוא מחצה על מחצה ובעשותו מצוה אחת מכריע כל העולם לזכות, והוא המכריע ע"י הדעת שבו, שהוא "דע את אלקי אביך ועבדהו", שעובד השי"ת בדביקות ובדעת. וזהו (תהלים קיט, סב) "חצות לילה אקום להודות לך", פירוש העוה"ז נקרא 'לילה', ואמר דוד המלך ע"ה בעיני הוא העוה"ז "חצות", ר"ל מחצה על מחצה, לכן "אקום להודות לך" כדי להכריע את העולם בדעתו.
תולדות יעקב יוסף
ונ"ל דכ' הגאון מוהר"ם שיף ביאר פסוק כחוט השני שפתותיך ע"ד ר' חנינא בן דוסא שהי' יודע אם זה חי או מת אם שגורה תפלתו בפיו יודע שהוא מקובל וכו' וחוט השני היו ג"כ יודעין אם מלבין או לאו וז"ש כחוט השני כך שפתותיך ודפח"ח ובארתי בפסוק ויעתר יצחק לה' כי עקרה היא וגו' מהו שגורה תפלתי בפי שיכוין אל השכינה וכו' יעו"ש דזהו כוונת הפסוק אם תשכבון בין שפתיים אל תיקרי אם אלא אם שיכוין בשפתותיו אל השכינה שנק' אם כל חי והבן וזהו כחוט השני שנק' כך השכינה כנודע כך יהי' שפתותיך שיכוין בתפלתו אל השכינה וכן משמע בתיקוני' פומא ברתא דמלכא ובה לשון למודים זהו צדיק ר"ל שהצדיק יכוין בלשון למודים שלו בין בתפלה בין בתורה אל השכינה שנק' ברתא דמלכא וז"ש ובה לשון למודים [והבן] וזהו כחוט השני שפתותיך וכו' יעו"ש בסוף תיקוני' וכן שמעתי ממורי כי צדיקיא אינון שלוחי דמטרוניתא ומה שחסר להם ידעון שהחסרון זה הוא בשכינה ויתפללו שימולא החסרון שם ולא שיכוין להנאת עצמו והוא כלל גדול שהוא חסיד המתחסד עם קונו ולא עם עצמו ובזה יובן תניא אבא בנימין על ב' דברים הייתי מצטער כל ימי על תפלתי שתהא לפני מטתי וכו' אלא אימא סמוך למטתי ור"ל שרצה לעורר לבות בני אדם דכל חסד עבדין לגרמייהו ובריש תיקונין קורא תגר על זה שאינון צווחין ככלבים וכו' רק יכוין שתהא תפלתו סמוך למטתי ר"ל על כמו ועליו מטה מנשה שהוא סמוך וה"נ שיכוין בתפלתו להשכינה שנק' מטה כמ"ש הנה מטתו שלשלמה וכמו שדרשו בזוהר על ראש המט' יעו"ש ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום דנודע מ"ש המקובלים פי' הש"ס לעולם יכנס אדם שיעור ב' פתחים ואח"כ יתפלל שהוא ב' מדות הפחד והחסד וכו' יעו"ש והוא לקשר השכינה בין תרין דרועין דמלכא ע"י שיתפלל בדחילו ורחימו שהם ב' פתחים הנ"ל הפחד והחסד שהיא אהבה ויראה.