רֹאשׁ־דְּבָרְךָ֥ אֱמֶ֑ת וּ֝לְעוֹלָ֗ם כָּל־מִשְׁפַּ֥ט צִדְקֶֽךָ׃
אגרא דכלה
(ב"ר פ"א ז') ר' יצחק פתח (תהלים קיט קס) ראש דברך אמת. הנה פתיחתו נ"ל בא לפרש שם אלקים שהוא לשון ריבוי. וכדי שלא נטעה ח"ו שתי רשויות, בא התשובה בצדו בראו אין כתיב כאן אלא ברא. והנה יש כת רשעים שאומר יש פועל טוב ויש פועל רע תפח רוחם, ולפי זה אינם מצדיקין הרשעים גם כן את הדין, כיון שלדעתם הוא דברים נגדיים ימח שמם. והנה לזה נקרא השם אלקים לשון ריבוי שהוא בעל הכחות כלם, כמבואר שו"ע או"ח סי' ה'. והנה לזה פתח הפסוק ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקך, דלכאורה לאו סיפא רישא. אך הוא להורות ראש דברך בתורה שבכתב ברא (בראשית א א) לשון יחיד, ממילא אלקים פירושו בעל הכחות אלקים, על כן לעולם כל משפט צדקך שהן מצדיקין עליהם את הדין, מה שאין כן הרשעים האפיקורסים המאמינים בשניות ח"ו, ולפי זה תבין המאמר על מכונו ואין צריך להאריך. על כן בראשית ברא אלקים ס"ת אמ"ת, וגם כן אמת הוא התחלה וסוף והממוצע, מרמז היה והוה ויהיה, דוק במאמר ותשכח הכל בעז"ה:
ליקוטי מוהר"ן
וְזֶה בְּחִינַת (תהילים קי״ט:ק״ס): רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת – זֶה בְּחִינַת מֹחַ הַנֶּאֱמַר אֵצֶל פֶּה; וְזֶה (שם קיא): רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה' – זֶה בְּחִינַת מֹחַ הַנֶּאֱמַר אֵצֶל חֹטֶם; וְזֶה בְּחִינַת (משלי ט׳:ח׳): הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ – זֶה בְּחִינַת מֹחַ הַנֶּאֱמָר אֵצֶל אֻדְנִין, בִּבְחִינַת: שְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים; וְזֶה בְּחִינַת (בראשית ג׳:ז׳): וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם – זֶה בְּחִינַת מֹחַ הַנֶּאֱמַר אֵצֶל עַיְנִין.
ליקוטי מוהר"ן
וְהַתְחָלַת עֲלִיּוֹת שֶׁל הַדִּבּוּר, הוּא מֵרֹאשׁוֹ, הַיְנוּ מֵהַמֻּבְחָר הָאֱמֶת שֶׁיֵּשׁ בְּהַדִּבּוּר, שֶׁהוּא נִקְרָא רֹאשׁ. כִּי יֵשׁ כַּמָּה אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (סנהדרין צז): אֱמֶת נַעֲשֶׂה עֲדָרִים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים קי״ט:ק״ס): רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת.