חסידות על תהילים קכו:ה

בהפטורה (ישעיה כ"ז ו-ח) הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל וגו', עד ביום קדים (ישעיה כז ח). נ"ל בהקדים האי דכתיב (ישעיה מד כג) כי גאל ה' יעקב ובישראל יתפאר. דקשה גם כן מה דמתחילה נקט שם יעקב ואחר כך ישראל. ותו דקאמר גאל ה' יעקב, ובתריה (ישעיה מז ד) כתיב גואלנו ה' צבאות שמו קדוש ישראל, משמע דבעת הגאולה יקראו בשם ישראל. והנ"ל בזה על פי המבואר ביערות דבש (ח"ב דף י"ד ע"ג ל"ד), כי מתחילה יהיה גאולה וחירות, וכמאמר שמואל אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות (ברכות ל"ד ע"ב), ועדיין יהיה יצר הרע, ואף על פי כן יהיה צדיקים, וזו אמיתת התשובה על מה שחטאו, אחר כך יעביר רוח הטומאה ויהיה כל היעודים של הנביאים, עד כאן דבריו. ותנא דבי אליהו (פרקי דר"א פמ"ב) שאמר אין ישראל עושין תשובה שלימה עד שנגאלין, מסייע ליה והבן. ולפי זה יהיו שני גאולות, תחילה גשמית ואחר כך רוחנית, והבן. והנה ידוע דמדריגת יעקב קטן ודל (עמוס ז ה), ומדריגת ישראל רבה כי שרית עם אלקים (בראשית לב כט), והמתגבר על יצר הרע שהוא שרו של עשו, נקרא ישראל, והבן. והנה ידוע (ב"ר צ"ד ה') דהקב"ה אינו מיחד שמו על הצדיקים בעולם הזה דאולי יחטא ח"ו, מה שאין כן כשיעביר רוח הטומאה ויהיה קדושת ישראל בעצם ולא יחטאו. ועל פי זה יתבאר מקודם כי גאל ה' יעקב, ואחר כך ובישראל יתפאר כנ"ל, וזה שאמר אחר כך גואלינו, הוא גאולה הרוחניות כנ"ל, ה' צבאות מכל צבאי צבאות שברא שמו קדוש ישראל, והבן. עוד נקדים מ"ש הבינה לעיתים (בעת ספוד דרוש ע"ד) על הפסוק (בראשית יח יט) למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו, עיין שם. והיוצא מזה דהשכר הוא מדה כנגד מדה, והוא התבואה והפרי של המעשה, כאמרו (הושע י יב) זרעו לצדקה וגו', וכן (תהלים קכו ה) ברינה יקצורו. והנה כאשר יתגברו בימי המשיח בתכלית התגברות על רוח הטומאה הפרי הוא שיתבער, אז וימלא כבוד ה' את כל הארץ (במדבר יד כא), ונגלה כבוד ה' וגו' (ישעיה מ ה). וכן הוא מדה כנגד מדה כאמרם (יומא פ"ו ע"ב) היכי דמי בעל תשובה וכו', וכן בעת שלום בימי המשיח, הוא תשובה האמיתית על מה שחטאו בזמן הבית, אבל בזמן הגלות לא הוי מדה כנגד מדה. והנה אמרו רז"ל (סנהדרין צ"ז ע"ב) אין ישראל נגאלין אלא בתשובה, ולכאורה הוא היפך מהתנא דבי אליהו. אבל לא קשה מידי כי זה תשובה קלה, וזהו תשובה שלימה, וממש מבואר כן בתנא דבי אליהו להדיא.