אִם־לֹ֤א שִׁוִּ֨יתִי ׀ וְדוֹמַ֗מְתִּי נַ֫פְשִׁ֥י כְּ֭גָמֻל עֲלֵ֣י אִמּ֑וֹ כַּגָּמֻ֖ל עָלַ֣י נַפְשִֽׁי׃
שפת אמת
במדרש ימצאהו בארץ מדבר כו' מדבר תהו הי' העולם קודם קבלת התורה כו'. פי' שהקב"ה מצא את בנ"י שהם ידעו והבינו כי המה תהו בחסרון התורה. ועי"ז שהי' חסרים בעצמם נתן להם התורה וכ"כ המהר"ל כמה פעמים כי החומר כפי מה שמבקש השלימות זוכה לצורה. וכן מצינו בבריאה מקודם תהו אח"כ יהי אור. וזהו שניתנה תורה במדבר כי צריך להיות אדם יודע שהוא חומר וחסר לו הצורה. ויש ד' בחי' דצח"ם והמדבר למעלה מכולם. אעפ"כ בנ"י יודעים כי הביטול להשי"ת עולה על כולנה. כמ"ש אם לא שויתי ודוממתי. פי' שהוא כמו דומם ומבקש יותר שלא יהי' ברשות עצמו לעשות ולדבר ברצונו רק להתמשך אחר הנהגת הבורא ית"ש. וזהו ענין מדבר שבהיות שהוא מדבר אעפ"כ הוא מדבר שמבטל עצמו להיות נמשך אחר הנהגת הבורא ית' כנ"ל. יצרנהו הוא הצורה שע"י הדגלים הבין וידע כל א' את מקומו. ובודאי הדגלים מרומזין על שורש הצורה של כלל ישראל. ויתילדו על משפחותם הוא בחי' הנ"ל אם לא שויתי ודוממתי כו' כגמול עלי אמו כו' ובמ"א כתבתי עוד מזה:
שם משמואל
ולפי"מ שהגדנו שבחי' הביטול שבישראל נסתעפה מבחי' הביטול שבמשה יתפרש לנו הכתוב כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק, היינו עד שיהיו בבחי' יונק כמ"ש (תהלים קל"א ב') נפשי כגמול עלי אמו:
חיי מוהר"ן
(טו) פַּעַם אַחַת אַחַר שֶׁבָּא מִלֶּמְבֶּרְגְּ אָמַר אֲנִי עַכְשָׁו כְּגָמוּל עָלַי אִמּוֹ (תְּהִלִּים קלא):