חסידות על תהילים קלג:ב

וְזֶהוּ: וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ, כִּי "דָּבָר" הוּא רָאשֵׁי־תֵּבוֹת: דִּ'שַּׁנְתָּ בַּ'שֶּׁמֶן רֹ'אשִׁי כַּנַּ"ל, שֶׁהִיא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַמֹּחִין, (שֶׁהֵם בְּחִינַת (שמות ל׳:כ״ה): שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ, בְּחִינַת (תהילים קל״ג:ב׳): כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ, כַּיָּדוּעַ).

ועל פי זה יש לפרש המדרש הנעלם (שהביא בספר נתיב הישר פרשה זו) וזה תארו, אלמלא לא העיר ה' את רוח הכהנים שידליקו שמן זית, אזי אבדה פליטת יהודה, עד כאן. ולפי מ"ש יובן כי לא כל אדם זוכה לזה להיות שמן הטוב יותר על הראש, אך שמח זבולן בצאתך ויששכר באהלך (דברים לג יח) ובצל החכמה בצל הכסף (קהלת ז' י"ב). ונ"ל לפרש הפסוק הנ"ל בצל החכמה וגו', דהיינו בצל הידוע בצל שדי ישכון החכמה, בצל דהיינו בצל החכמה ישכון הכסף והבן, וזה הענין יותר ויותר בכהנים כי משרתי ה' המה ועל פיהם יורו, כאמור (דברים לג י) יורו משפטיך ליעקב, (דברים כו ג) ובאת אל הכהן, וכל המחזיקים בתרומות ומעשרות ומתנות כהונה. וזה הטעם הפשוט שיש בזה, כי יהיה לכהני ה' במה להתפרנס ויהיה פנוים לעבודת המלך בשלמות, ונמצא על ידי הכהנים זוכים כל ההמון ישראל, ולכך נאמר (תהלים קלג ב-ג) כשמן הטוב יורד וגו' זקן אהרן וגו'. ועל ידי זה מבואר מדרש הנעלם הנ"ל, והבן. והנה כבר אמרו רז"ל (ברכות ל"ד (ע"א) [ע"ב]) כל הנביאים כולם לא התנבאו אלא למחזיקים וכו', אבל לתלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה אלקים זולתך (ישעיה סד ג), והבן זה כי המחזיקים הם נהנים מזוהר של הצדיקים, ועיין בשבילי אמונה שם למה שזכו הסגולה מישראל בחיים, כי הוא על ידי מחיצה בעודם בחומר שהוא מסך המבדיל והבן, ואם כן ראו הנביאים זאת, אבל התלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה, דהיינו ששום נביא לא ראה, כי הוא אלקים זולתך היינו זוהר אלקים לבד ולא יראני האדם וחי כתיב (שמות לג כ), והיינו (תהלים קלג ג) כטל חרמון שיורד על הררי ציון, היינו כמו שדרשו (ברכות ח' ע"א) אוהב ה' שערי ציון, (תהלים פז ב) והרים הם הגדולים כמו שנדרש במדרש אשא עיני אל ההרים (תהלים קכא א), והבן זה. ואף תלמידי חכמים אם יש בידם להחזיק, צריכים להחזיק גם כן, כי לולי זאת הוי תורה בלי מעשים כיון שיש סיפק בידם, ועיין שם בשבילי אמונה בשם ספר חנוך בכח בעלי תורה בלי מעשים, ומכל שכן רוב המון ישראל צריכים בהכרח להחזיק בעץ החיים. והנה כבר אמרתי הטעם על מתנות לאביונים בפורים, וכעת אומר דבר חדש בעז"ה על פי דרוש הנ"ל, ומקודם אקדים מה שפירשתי (בביאור המגילה הובא לעיל פרשת ויחי ד"ה ויכל יעקב), על כיון שנפל על אדר שמת בו משה שמח, והוא לא ידע דבז' באדר נולד משה ובז' באדר מת משה (מגילה י"ג ע"ב), עיין שם באורך. והיוצא מזה, דמחמת שנולד משה בזה החדש שהוא מקור הנשמות, על כן היתה תשועה לישראל בזה החדש שהוטבע בהזמן, והבן. ועל כן צריכים אנחנו בזה להמשיך להמקור הן בתורה, כמו שדרשו (מגילה ט"ז ע"ב) ליהודים היתה אורה (אסתר ח טז) זו תורה, ובצל החכמה וגו', והלואי שיספיק והבן, ועל כן קבלו אז התורה מחדש, וכמו שפירשתי (אסתר ח') ליהודים היתה אורה זו תורה כמו שדרשו רז"ל, אף דמקמי הכי הוי, לזה אמר ששון ושמחה מצורף לו, ולא כמו מקודם שהיה רק באונס מפחד כפיית ההר (עיין שבת פ"ח ע"א), והבן. על כן אחי אל נא תרעו, כי העיקר להדמות להמקור בכל מה דאפשר, וח"ו נהפוך להתערב בשמחה עם נשים ובתולות בשחוק וקלות ראש וללבוש מלבוש נכרים.

ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח וכו': ופירש"י לפי שהיה אהרן בוש וירא לגשת אמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת ע"כ והוא תמוה משום שנבחר בזה לא יסתלק הבושה מעליו והנה שמעתי מן אא"ז זללה"ה פירוש ע"ז מפני שיש לך יראה ובושה מן הש"י לכך נבחרת כי זבחי אלקים רוח נשברה וכבר נזכר זה בכתבי האר"י ז"ל והנה דבריו הקדושים בוודאי צריכים לפני ולפנים וכבר בארתי בקצרה ע"ד אויביו אלביש בושת ועליו יציץ נזרו כי הבושת ילבשו שוטנים ויעטו כמעיל בשתם ועליו על העובד ה' יציץ נזר הקודש ונעשה מן בשת שבת ע"ש ועתה נבאר בענין שאנחנו עסוקים בו כי לפי דרכינו הנ"ל כי החכם עיניו בראשו על בחי' מאמר הראשון שהוא אנכי כנ"ל וידוע כי כה"ג שורשו לעילא ולעילא וכמו שאמר הכתוב והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה והוא החכמה העליונה שהיא בחי' שמן כנודע השופעת עליו והחכמה נמשלת למעין הנובע תמיד לא יחסר וכל מה ששואבים ממנה יותר היא נובעת יותר ויותר מימות צלולים וקרים יותר ויותר וכן הוא בתי' החכמה כשיש לה מקום להתפש' היא נובע' יותר תמיד לא יחסר והתפשטותה הוא ע"פ המדות שבאדם היינו אם המדות הם צלולים ונקיים אצל האדם ולא עכורים ח"ו אזי החכמה מתפשטת עליהם ד"מ אם האדם זיכך בנפשו מדת החסד כידוע מה הוא ובחי' הגבורה וכן מדות התפארות ושאר המדות החכמה נמשכת עליהם כמו מעין אל נחלים ונזדכך ונתקדש האדם בכל בחינותיו הרוחנים והגשמיי' וכאשר בארתי במ"א על שזכה אהרן לכ"ד מתנות כהונה שהם שורש רמ"ח אברים ע"ד והיה מחניך קדו' ע"ש וזהו והכה"ג מאחיו כי אחיו הם המדות אשר בשם אחים יקראו לשון חיבור כי המדות הם משולבים אחד אל אחד ומקבלין דין מן דין אשר יוצק על ראשו שמן המשחה פי' ע"י הזדככות מדותיו להיות צלולים ולא עכורים ומעופשים ברפש וטיט הם הם הנחלים אשר המעיין יוצא שמה להשקותם ונובע תמיד וזהו שמן המשחה קדושת וטהרת המחשבה וזהו ג"כ הרמז בגמרא גדלהו משל אחיו והבן וכן הוא כל האדם אצל חביריו המקשיבים לקולו בבחי' תלמידים מעין חכמתו נובע בכל עת השואבים ממנו יותר ויותר כדרך המעין הנובע כנ"ל ואם ח"ו וכו' והבן: וכן שמעתי בשם אא"ז זללה"ה והוא שאמר דהע"ה בספר תהלים כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד ע"פ מדותיו היינו מן הראש יורד על הזקן הם מותרי מוחין להשפיע ומשם אל מדותיו ויורד ע"פ מדותיו היינו לפי הבירורים והצלולים והזדככות המדות אשר הם בשם נחלים מכונים כמו כל הנחלים הולכים אל הים כך מעינותיו מתגברים ע"י הנחלים והבן כי זה כלל גדול וה' יביאונו לזה הנה היוצא מזה כי החכמה נובעת תמיד וכל מה שיש לה יותר התפשטות היא נובעת יותר והם מים חיים קרים על נפש עיפה ואדב' עוד לאלוה מילין כי החכמה היא יראה הפנימיות בגין דאיהו רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין לכן החכם דבוק ביראה ואהבה הפנימיות שהם תרין ריעין דלא מתפרשיו והבן זה כי זה נעשה כסא לזה ולכן אהרן שהיה לו יראה ובושת והם מלת בראשית שהוא החכמה לכן נבחר להיות כה"ג שיצוק על ראשו שמן המשחת קודש שהוא החכמה ויורד על הזקן וע"פ מדותיו ונתקדשו רמ"ח אבריו ע"ד והיה מחניך קדוש הנזכר במ"א וזה למה אתה ירא ובוש היינו מפני שיש בך מדת יראה ובושה שהוא מלת בראשית ירא בושת כנזכר בתיקונים ובראשית היינו חכמה לכך אתה נבחרת להיות כה"ג ולצוק על ראשו שמן המשחה ולהקריב קרבנות לה' ולכפר על עם הקהל ועל הכהנים ועל הקודש ועל המקדש שיבנה ב"ב א"ס: