חסידות על תהילים קלה:ו

כֹּ֤ל אֲשֶׁר־חָפֵ֥ץ יְהוָ֗ה עָ֫שָׂ֥ה בַּשָּׁמַ֥יִם וּבָאָ֑רֶץ בַּ֝יַּמִּ֗ים וְכָל־תְּהוֹמֽוֹת׃

ישמח משה

(ד) יתבאר כי אני הכבדתי וגו' (שמות י א). גם מה שנבוכו המפרשים היתכן להכביד לבו כדי להענשו. ונ"ל על פי דברי הרמב"ם בספר המדע (הלכות תשובה פ"ה ה"ד) דהקשה איך יתכן הבחירה לאדם, והלא הכתוב אומר (תהלים קלה ו) כי כל אשר חפץ ה' עשה וגו', ואיך יתכן שנעשה דבר שלא כחפצו. התשובה שזה בעצמו רצונו שיהיה לאדם בחירה, עד כאן. והנה נתעוררו הלא כל מה שנברא לכבודו נברא (אבות פ"ו מי"א), ואיך יתכן כונת הבריאה ברשעים. והתירץ כי גם כן נתקדש שם שמים באיבודם. וזה שאמר הכתוב כי אני הכבדתי, ר"ל הנחתי לו להכביד לבו כי זה רצונו שיהיה בחירה, ואף שאין זה כבודי, הוא רק למען שיתי וגו' ויתקדש שם שמים, לכך בא אליו, כי משה לא רצה לילך כי היה בעינו חילול שמו ית' על ידי הליכתו אליו שהרשע מתריס כנגדו ית', ואמר דע כי כל זה שהנחתי להכביד לבו, הוא רק למען שיתי וגו', ואם כן יתקדש שם שמים לכך בא אליו, וזה נ"ל פירוש אמת בעומק הפשוט.
שאל רבBookmarkShareCopy

ישמח משה

ועל פי זה יתפרש המדרש רבה (ב"ר ב' ה') (בסדר בראשית) והארץ היתה תהו ובהו וכו', אלו מעשיהם של רשעים כי לא סגי בלאו הכי, אבל אין השי"ת מיחד שמו על זה, (בראשית א ג) ויאמר אלקים יהיה אור אלו מעשיהם של צדיקים, דהיינו שהמעשים מתייחסים להם שהם בעלי בחירה לכך יקרא אור, כי המקבלים נהמא דכיסופא לא יקרא בשם אור, וכמאמר רז"ל כל המצפה על שלחן אחרים, עולם חשך בעדו (ביצה דף ל"ב:). ועל פי זה מפרשין (קהלת ה י) ברבות הטובה וגו' ומה יתרון לבעליו כי אם ראות עיניו, ועדיין איני יודע באיזה מהן חפץ וכו', והבן. ואין להקשות עלי מהכתוב (תהלים קלה ו) כי כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, והקשה הרמב"ם במדע הלא הפסוק הזה סותר להבחירה, דאיך יתכן שיעשה דבר שלא כחפצו. ותירץ דזה רצונו שיהיה אדם בעל בחירה, ורצונו שיהיה כל דבר על גדרו וטבעו, והבחירה היא גדר האדם כמו גדר אש לעלות למעלה, ומים ועפר לירד למטה, והבן כי עמוק. והמתקת הדברים על פי הקדמת הסמ"ג בהעשין, ודברי רבינו יונה בכף הקלע והבן. ואם כן לכאורה קשה דמכל מקום חפץ לא הוי כמ"ש, והכתוב אומר כי כל אשר חפץ וגו'. ולא קשה מידי, חדא דמכל מקום שיהיה בעל בחירה הוא החפץ, והבן. ועוד י"ל על פי כי אין רע יורד מן השמים (עיין סנהדרין נ"ט ע"ב), והיינו כי כל אשר חפץ עשה, והבן. ונקדים דעובדי כוכבים ומזלות דאינן בכונת הבריאה כלל, יתכן בהם אבידה שהם רק כמוץ העולם עם התבואה, תזרם ורוח תשאם, וגם אין טוב נמצא בם. אבל ישראל כולן זרע קדש אף הגרוע שבגרועים לא יאבד לנצח, כמו שפירש בפ"מ על גיהנם כלה והם אינם כלים (ר"ה י"ז ע"א), והיינו אחר הזיכוך והמירוק הרב שיתפרד הרע ויתבטל, וישאר רק הטוב לקבל טוב, וראיה לזה כי איך יתכן עונש לנצח, וכי נייחס לו ית' מדת הנקמה במקום שאין תכלית טוב, והיינו שיזדכך ויוכל אחר כך לקבל טוב, והבן. והנה מופת על זה שיהיה לכל איש פרטי סופו טוב, מבואר בקלח פתחי חכמה (פתח א' וכ') במופתים חותכים, וגם מבואר שגם כזה לא יהיה לעולם, דהיינו שיהיה רע באמצע וסופו טוב, כי כללית המציאות נלמד מפרטי המציאות, וכיון שהוא יחיד בשליטה, יתכן שלא יהיה בסוף רע בנמצא כי זה תכלית הטוב, והיינו עולם שכולו טוב, רק שעתה מניח הבחירה על פי עצה המושרשת במחשבתו יתברך לתכלית טוב והבן, עד כאן דבריו ועיין שם היטב כי דבריו נעמו. והנה יש לשאול כיון שההתגלגלות לטוב אמיתי היא על ידי בחירה מוחלטת, פן יבחרו באופן שיתגלגל בזה ההיפך. לא קשה מידי, דכך חייבה חכמתו ית' דאיך שיתגלגלו ויתהפכו בבחירתם יתגלגלו חפצו, וכענין שכתב העקדה גבי אחי יוסף שמכרוהו ונענשו, והלא היו מוכרחין בגזירת כי גר יהיה זרעך וכו' (בראשית טו יג) עיין עליו, ולכך הוא יחיד בשליטה, והבן. והנה לפי זה דעת לנבון נקל דעד עכשיו יש חפץ ויש רצון בלא חפץ, אבל לעתיד הכל בחפץ, והבן.
שאל רבBookmarkShareCopy

ישמח משה

ועוד נראה לפרש הפסוק הנ"ל (תהלים כב ד) ואתה קדוש יושב וגו', על פי המבואר שם בחגיגה (דף ט"ו ע"א) דאתייהב ליה למט"ט רשות למיתב ולכתוב זכותא דישראל, עד כאן. והיינו ואתה קדוש יושב, ובודאי דאין לישב לפניך, כי מ"מ יושב תהילות ישראל, מי שעוסק בשבחי ישראל, והבן. והטעם נ"ל, על פי המבואר לעיל מבחינת כתר עליון, ומבואר בספר הק' הקנה כי ישראל עולה עד כתר עליון. וי"ל דעוסק בשבח ישראל, ממשיך עליו בחינה זו כנ"ל. או יאמר קצת באופן אחר, ואתה קדוש יושב, ר"ל שם שאתה כביכול יושב ולא אחר, תהילות ישראל קאי גם כן על יושב הנאמר בקרא, ר"ל שם יושב גם כן מי שמהלל ישראל וכותב זכותן כנ"ל. ועל פי זה יתפרש המדרש הנ"ל, דכבר כתבנו דהמשכן הוא דוגמת בתי גוואי, והנה כששמע משה שם קול נאה קול הדר, היינו כמו הוד והדר לפניו, ולא קול של פחד ויראה, והיינו קול משובח, ר"ל בשמחה קול של שירות ותשבחות, מזה הבין שאין זה קול של שום אחד מקדושי עליונים, דהא שם כתיב המשל ופחד עמו, ואם כן אין זה רק קולו של השי"ת בעצמו, לכך אמר אשמעה מה ידבר האל ה'. ועל זה מקשה המדרש ולמה, ר"ל עדיין קשה האיך ערב אל לבו לומר כך, דילמא הוא קול מתהילות ישראל דגם כן עולה שם, והלא שמואל נתיירא לומר דבר ה'. ועל זה אמר המדרש מפני שעד שלא הוקם המשכן היה תחרות בין ישראל וכו', ואם כן אז לא היה עולה שם תהילות ישראל, ולא ידע שכבר נעשה שלום, אמר לו הקב"ה לא כמו שעלתה על דעתך שיש עדיין תחרות, רק שלום, ומכל מקום לא יאונה לך כל און לקרא שם ה' על דבר אחר, כי באמת אני המדבר וקולי הוא לבשרך שלום, והיינו שלום אני מדבר. ונקדים עוד שני הקדמות. אחד, דאיתא בגמרא מסכת ברכות (דף ל"ב.) לעולם יספר אדם שבחו של מקום, ואחר כך יתפלל. והנה בפרק קמא דברכות (דף ד' ע"ב) בענין סמיכת גאולה לתפלה, מביא רש"י (ד"ה זה) ירושלמי (ברכות פ"א ה"א) משל לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך, ומצאו שהפליג וכו'. מבואר שם דהתקרבות להשי"ת הוא על ידי שירות ותשבחות, ועל ידי כך תפלתו נשמעת, עיין שם. אם כן כל זמן שלא היה יכול לעלות שירות ותשבחות של ישראל מחמת התחרות, גם תפילתן לא נתקבל, מה שאין כן אחר שנעשה שלום שאז ערבה לו תהילות ישראל, וממילא גם תפילתן מתקבלת. הקדמה הב', דאיתא במדרש (במ"ר פי"ב ו') ויהי ביום כלות משה, רב אמר דבר שלא נעשה מיום שנברא העולם נעשה עכשיו, והיינו השראת שכינתו בתחתונים. ולכאורה קשה על זה מהמדרש (תנחומא וארא סי' ט"ו) (שהביא בעקידה בפרשת יתרו) מה דכתיב (תהלים קלה ו) כי כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, משל למלך שגזר על בני רומי וכו'. מבואר שם דאז במתן תורה נתחדש זה. אבל לא קשה מידי, דאף דאז נתחדש, היינו שיתכן להיות כן לפי שעה ולא לקביעות, ובהקמת המשכן נתחדש לקבוע מקום לקביעת השראת שכינתו. והנה דעת לנבון נקל דלקבוע לתמידות ודאי לא יתכן רק בעת רצון, ולא בעת הזעם ח"ו. ועל פי זה יתבאר באותה שעה ששמע משה שכבר נעשה שלום ותפילות ישראל עולין, שמח אמר אך קרוב ליראיו ישעו, דממילא גם תפילתן יתקבל, וגם לשכון כבוד בארצנו כי עת רצון הוא, ויתכן לקבוע מקום לקביעת השראת שכינתו בתחתונים מה שלא נעשה מעולם, והבן כי הוא פירוש נחמד בס"ד.
שאל רבBookmarkShareCopy