הוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
תפארת שלמה
לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו. הנ"ל עפ"י דברי הזוהר הקדוש פ' תרומה דף קל"ו ע"ב ר' המנונא סבא כד הוה סליק מנהרא במעלי שבתא הוה יתיב רגעא חדא וזקיף עינוהי והוה חדי והוה אמר דהוה יתיב למחמי חדוה דמלאכי עלאה אילין סלקין ואילין נחתין ובכל מעלי שבתא יתיב בר נש בעולם הנשמות. לפי הידוע כי בכל עש"ק הנשמות יש להם עלי' למעלה ועי"ז יורדים נשמות יתירות בשבת לעולם הזה. ובזה בארנו בגמ' מ"ש ר' זירא אמר ר' מתנא אמר רב שמנים ופתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכה בין בחול בין בשבת לרמז בזה על הנשמות הנדחים כמבואר במ"א שמנים רמז לנשמה ופתילות רומז לגוף. השמנים ופתילות שאין מדליקין בהם בשבת שלא הי' להם עלי' בשבת כידוע שיש כמה פגמים שהאדם ח"ו פוגם אשר עי"ז נדחה כמה וכמה זמנים מלעלות למקום שרשו. על כל זאת גדול כח שבת וחנוכה להיות עלי' גם לנשמות הנדחים לחוץ. וזה הפי' לעושה אורים גדולים הם האורות הנ"ל שבת וחנוכה. השבת נקרא אור כמ"ש מנוחה ושמחה אור ליהודים. ובחנוכה נתעורר אור הגנוז מזי"ב לכן שניהם יחד נקראים אורים גדולים. כי לעולם חסדו. זה חסד עליון לכל העולם לבל ידח ממנו נדח ולהעלותם למקור מחצבם. אמנם כל זה רמזו לנו להבין גודל כח הצדיק הדור כי הוא צנור להוריד ההשפעות ועל ידו יהיו כל התיקונים הנ"ל כאשר שמענו מעשה שהי' בימי הבעש"ט ז"ל שבא אליו גלגול מאדם גדול אחד שהי' בימי האר"י ז"ל ומאותו הזמן כמה מאות שנה הי' מצפה עד אשר בא הבעש"ט לתקן נשמתו. ולא השיגה ידו להיות זוכה לבא לצדיקי הדור שהיו לפניו כי לא הניחוהו עד זמן הבעש"ט ז"ל. ולהבין הדבר מה זה הדבר תולה ברצון הצדיק הלא ד' ברחמיו בידו להוציא אסורים חפשי ולמה הי' צריך להתמהמה עד כה שיכמרו רחמי הצדיק עליו. אכן מראשית בריאת העולם כן עלה ברצונו ית"ש להיות צדיק מושל כו' כמ"ש חנון ורחום וצדיק. והצי"ע הוא האמצעי אשר על ידו יבא הישועה לתקן שרשו למעלה. וז"פ אמרו לצדיק כי טוב. הצדיק נקרא טוב. וזה טוב שם משמן הטוב. מחמת שהצדיק הוא המיחד השם לכן בידו לתקן הנשמה שמן הטוב שמ"ן ה':
בעל שם טוב
ואפשר לומר על פי מה שכתב בזוהר הקדוש (וירא דקי"ט ע"ב) והאלהים נסה את אברהם הוי לו לומר נסה לאברהם, ויובן על פי הידוע כי מדת אברהם הוא חסד כמו שאמר הכתוב (מיכה זיי"ן) חסד לאברהם, ואמרו רבותינו ז"ל (חולין דצ"א ע"ב) שיש מלאכים שאין אומרים שירה אלא פעם אחד בשבוע, ויש אומרים פעם אחד ביובל, ומה שאומרים הם אומרים בקיצור יש אומרים קדוש, ויש אומרים ברוך, ויש אומרים פסוק אחד, כמו שמצאנו על מלאכים ידועים שאומרים כל אחר פסוק מן המזמור (תהילים קל״ו:א׳) הודו לה' כי טוב וכיוצא, והנה לאיש הישראלי הורשה לומר ולקלם בכל עת וזמן, ולהאריך בכל מיני קילוסין ושירות ותשבחות.