גַּם־חֹשֶׁךְ֮ לֹֽא־יַחְשִׁ֪יךְ מִ֫מֶּ֥ךָ וְ֭לַיְלָה כַּיּ֣וֹם יָאִ֑יר כַּ֝חֲשֵׁיכָ֗ה כָּאוֹרָֽה׃
מבוא השערים
והנה כמו בההתגלות אשר בבריאה בכלל, עשה ד׳ קו שעל ידו אורו ית׳ יתפשט בעולמות וספירות, מריש כל דרגין עד סופא דכל דרגין, גם בסדר הספירות יש בריח התיכון מן כתר דעת תפארת ועד יסוד [והוא הוא] אשר על ידו האור מתפשט מעילא לתתא באורך ורוחב, כן גם בהתאחדותו ית׳ עם ישראל עם קרובו, רואים שעשה בכל פעם מקום אשר ע״י קדושתו ואורו משמי השמים גם לנו, יושבי ארץ ימשך ויתפשט, מין מקום דנשקי בו ארעא ורקיעא אהדדי הי׳, שהגבול אשר בין החומרי ורוחני בו חדל, וממנו הזריח האור והתפשט, כי אצלו ית׳ מסטרא דילי׳ בין כך ובין כך אין החומר מסתיר, וגם חושך לא יחשיך ממך וכחשכה כאורה לפניו, ורק לנו נעשה החומר לחומר ומסתיר את אורות הקדושה מלרדת ומלהתגלות בגלוי זולת דרך מסכים וצמצומים רבים בהסתר גדול, כמו שאיתא בספ״ק מזה הרבה, ועשה ד׳ גם לנו מקום בלי גבול בין חומרי ורוחני, מקום שגם הגופני רוחני הוא, ודרך מקום הזה התפשטה קדושתו ית׳ אף לנו לקדש אף חומריותנו,
ישמח משה
והיה כי תבא (דברים כו א). עיין באלשיך ובאור החיים מה שפירשו בדרך רמז. וגם אני אענה חלקי התחלה ממש כעין דברי האלשיך והאור החיים, והיה כי תבא אל הארץ, אין והיה אלא לשון שמחה, ר"ל דביאת ארץ העליונה לבד הוא שמחה ולא זולתה, כענין שנאמר (משלי לא כה) ותשחק ליום אחרון, אבל שמחת עולם הזה הכל הבל ורעות רוח. ומפרש איזה ארץ, אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה, והיינו העליונה מקום שאין היד שולטת בו, מה שאין כן עולם הזה ויעבור והנה אינינו כו', על כן אני מזהירך וירשתם וישבתם בה, ר"ל בסגנון של האלשיך שתהיה ירושה שאין לה הפסק, וישבת בה שלא יטול אחר חלקך. אבל בדרך אחר ממ"ש האלשיך, בהקדם מה שפירש בשפת אמת במשלי סימן למ"ד על המדרש שמות רבה פרשה זיי"ן סי' ג' שם (שמו"ר ז' ג') ועתיד גן עדן להיות צועקת כו', עיין שם. ונמצא היוצא מדבריו שם, דמי שאינו מסגל בעצמו תורה ומעשים טובים, רק יורש של אחרים על ידי שדברו בגנותו, אינו לנצח כי סופו לחזור לבעליו, עד כאן. ונמצא לפי זה אל יאמר אלך בטל ואתעדן נפשי ואשב בשוק של זונות, ועל ידי זה אהיה נחשד ויהיה לי עולם הזה ועולם הבא, כי לא תהיה תפארתו לנצח, (ועיין לעיל ריש פרשת תצוה). וי"ל שזה מתיקות אמרם (ע"ז דף ג'.) מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, דביום שכולו שבת שהוא אחר התחיה לא יאכל רק מי שטרח, והבן. וגם צריך ליזהר אף מי שעמל בתורה ובמעשים טובים, שישמור פיו ולשונו כדי שלא ישב אחר בחלקו עד התחיה. והיינו וירשת, ר"ל שתראה שתהיה ירושה שאין לה הפסק שתעמול בעצמך. וגם וישבת בה, דהיינו שתשמור לשונך שלא ישב בה אחר. ועכשיו התחילה התורה לבאר היאך יבוא לזה, כי ידוע מה שמפרש העקרים והעקידה בפסוק (תהלים קל ד) כי עמך הסליחה כו', שאי אפשר לבוא לשלמותו בלי תשובה, כי החטא כמעט מוכרח, ולכך מבאר איך יעורר עצמו לתשובה. והנה התעוררות הראשון מצאנו בספרי מוסר המשל מג' אוהבים, והיינו שאמרו חז"ל (קה"ר פ"ה) אין מלוין לו לאדם לא כסף כו'. ב', על פי מ"ש בזוהר פרשת משפטים (זוהר ח"ב) דף צ"ו ע"ב (זוהר ח"ב) וצ"ז ע"א על פסוק (שמות כא ז-ט) וכי ימכור איש עד (שמות כא ט) כמשפט הבנות, עיין שם. ושורש הדברים לחוש ולחמול על הפקדון היקר מרגניתא טבא שנתן לו המלך מלכי המלכים ית"ש חלקו ממעל, כמו שאמרו חז"ל (שבת קנ"ב:) תנה לו כמו שנתנה לך. התעוררות ג', כי גם בעולם הזה אין מזל לישראל (שבת קנ"ו ע"א), רק הכל תלוי' בזכות, כענין שנאמר (דברים יא יג) והיה אם שמוע כו', (ויקרא כו ג) אם בחקותי תלכו כו', וכמו שאמרו חז"ל (קידושין פ"ב.) ראית מימיך חיה ועוף מתפרנסין שלא בצער כו', אלא הרעותי את מעשי כו'. והא דאנחנו רואין רשעים מצליחין, היינו ומשלם לשונאיו כו' (דברים ז י), וזה ודאי לא ירצה מי שמבקש השלימות. והנה הסל רומז על פרנסה, כמו שמפרשין בהא דרבה בר בר חנה (ב"ב דף ע"ד.) ואנחתא לסלתאי, עיין שם. התעוררת רביעי, ודע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, הלא לפני מלך מלכי המלכים החוקר לב ובוחן כליות וידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שריא (דניאל ב כב), גם חושך לא יחשיך מניה (תהלים קלט יב), ואם יסתר איש במסתרים וגו' (ירמיה כג כד), ואין לפניו משא פנים ולא מקח שחד (דברים י יז). וזה אמרו (דברים כו ב) ולקחת מראשית, ר"ל שבראשית הכל תקח לעצמך התעוררות שתשכיל כל פרי האדמה אשר תביא מארצך, ר"ל מה שתוכל להביא אם כסף וזהב וגו', ודאי לא תוכל להביא רק תורה ומעשים טובים. שנית, אשר ה' אלקיך נותן לך נשמתך קדושה יותר משרפים, ואיך תשפילה יותר מבהמה ותטנף ותלכלך אבן יקרה כזו. שלישית, ושמת בטנא, ר"ל שאתה צריך לשום בסל, ר"ל להשפיע לך פרנסה ופירות מעשיך הטובים. הרביעית, והלכת אל המקום כו', היינו שאתה עתיד לילך שמה ליתן דין וחשבון, וכשיתעורר עצמך כנ"ל, ובאת אל הכהן היינו אדם חשוב וצדיק להורות לך דרכי תשובה, כמו ובני דוד כהנים היו (שמואל ב' ח יח). והנה זה דרך העולם שמבזין חכמי הזמן ואמרו מי יתננו כירחי קדם, לכך אמר (דברים כו ג) אשר יהיה בימים ההם, אין לך אלא שופט שבימיך (ר"ה כ"ה ע"ב), כי אל תאמר מה היה וגו' (קהלת ז י), כי לא אלמן ישראל כו' (ירמיה נא ה). ונקדים דבגשמיות יש ארץ כארץ ישראל, כמו שאמר סנחרב אל ארץ כארצכם (מלכים ב' יח לב), ואמרו (סנהדרין צ"ד ע"א) זו אפריקא. אבל אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב), ואין תורה כתורת ארץ ישראל (ב"ר ט"ז ד'), והעם היושב בה נשוא עון (ישעיה לג כד), וכפר אדמתו עמו (דברים לב מג), כמו שדרשו חז"ל (כתובות קי"א ע"א), ואינו תחת שר רק עיני ד' אלקיך בה (דברים יא יב), על כן עשיית התשובה שם בנקל, כמו שפירשתי במדרש (שמו"ר מ"ג ד') מיד נתעטף בטליתו כו'. והנה על דרך משל אם יותן לאדם במתנה אבן שסגולתו להנצל מיד הרוצח, קודם שיבוא ליד הרוצח אינו מרגיש בהמתנה וכאלו לא ניתנה לו, רק אחר שבא ליד הרוצח וניצל, אז מרגיש בהמתנה וכאילו אז ניתן לו. והיינו שהזהירה תורה (דברים ו ו) אשר אנכי מצוך היום, ודרשו חז"ל (ספרי ואתחנן ו' ו') בכל יום יהיה בעיניך כחדשים, ר"ל שהתורה אין סוף, ובכל יום יש לטעום בה טעם חדש, והבן. והנה קודם שמתעורר בתשובה אינו מרגיש בביאת ארץ, רק אחר שמתעורר אז מרגיש והוי כאלו היום בא לה, והיינו ואמרת אליו הגדתי היום כו' באתי, ר"ל הרגשתי בטובת השי"ת במתנת ארץ, והבן. ועכשיו בתי כנסיות ובתי מדרשות יש להם קדושת ארץ, כמו שאמרו חז"ל (ברכות דף ח'.) דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא, היינו דאהני להו. ועיין במ"ש האלשיך בפרשה דילן בדרך הפשט בפסוק והלכת אל המקום כו', שיש לישא קל וחומר מהש"י, עיין שם. ועכשיו ביארה התורה שבח הבעל תשובה, והוא כי ידוע כי הצדיק אשר בדור משפיע לעולם, כמו שאמרו (ברכות דף י"ז:) כל העולם ניזון בשביל חנינא בני כו'. והנה הבעל תשובה גדול מהצדיק, כמו שאמרו ((שבת) [ברכות] דף ל"ד:) במקום שבעלי תשובה עומדין כו', לכך אינו צריך לקבל שפע מהצדיק, רק אדרבה הצדיק מקבל שפע ממנו דהוא גדול יותר. והיינו (דברים כו ד) ולקח הכהן הטנא מידך, ושמא תאמר מאי ירויח הוא בזה, אך הלא לך לדעת מ"ש במסכת אבות (פ"ב מ"א) על המשנה והוי זהיר במצוה קלה כו', ושורש הדברים מבואר בשפע טל, כי כל מה שהצדיק מעורר באיזה מצוה ופעולה טובה הארה לעולמות, הוא שמור לו בגן עדנו לנצח, והוא החילוקא דרבנן שמלבישין אותו מן כל מצוה, ובזה מקריבין אותו לקבל פני המלך, והוא נצמח מצד שהשם יתברך טוב ורוצה להטיב, והוא לו לתענוג גדול במה שמשפיע האדם טוב, לכך נשאר לו לאדם לנצח, והבן. והיינו והניחו על מזבח אותו השפע, להקריב אותך בה לקבל פני המלך ית"ש, ומפרש מי המניח ואמר ה' אלקיך, מרוב רחמיו ומדת טובו שמתענג בטוב שמשפיע, והבן.
שפת אמת
במדרש גם חושך לא יחשיך ממך כו' משל כו' כלי הדיוטות כו' פי' שמצדו ית' אין חושך בעולם רק השי"ת העלים האור בעוה"ז כדי שיהי' לנו במה לכבד אותו ית' למצוא אור הגנוז בעולם ומצד זה אינו דומה להמשל. כי גם אורן של צדיקים ממנו ית' הוא. כמ"ש אתה תאיר נרי. רק העבודה למצוא אורו ית' בעולם. וברש"י ז"ל שתהי' שלהבת עולה מאלי' והוא כנ"ל שלכך נאמר בהעלותך כי השי"ת ברא עולמו באור שזה תחילת הבריאה יהי אור. רק שהאדם צריך לחבר כל הדברים ליחד אותם בשורשם וממילא מאירים מאליהם וגוף ההדלקה אין מעשה האדם רק עליות הנרות והכלים להאור. וכ' בית יעקב אש כו' יוסף להבה פרש"י ז"ל אש בלא להבה אינו שולט מרחוק. והפי' כי התורה היא אש והיא למעלה מהטבע בחי' יעקב שצורתו חקוקה בכסא ולכן אין יכולין הנבראים לקבל הארת התורה רק ע"י התלבשות והוא בחי' יוסף לחבר וליחד כל המעשים לאור התורה ועי"ז שולט כח אש התורה מרחוק. והכלל כי יש עומק רום ותחת כי השי"ת הוא א"ס ואין תכלית. ובחי' אין תכלית היא עבודת האדם שיהיו נמשכים כל מעשיו אחר מלכותו ית'. וכפי עבודה זו זוכין להמשיך בחי' א"ס כי כן תלה הבורא ב"ה וב"ש זה בזה. וכן פי' אא"ז מו"ר ז"ל ענין האור שמאיר ע"י שדבוק בפתילה שע"י התדבקות האש בפתילה מעלה שלהבת יותר כו' ע"ש דפח"ח: