חסידות על תהילים קמה:י

ואם שמענו וראינו שמלפנים היתה כל עיקר החסידות בהאברכים, הם ישבו זמנים רבים אצל רבם, מרוחו עליהם האציל ואת עצמם בחסידות קדשו אף את סביבותיהם בתיקוני החסידות תקנו מן הלומדים ובני תורה ועד פשוטי העם, אם יחשוב מי שזאת היתה רק מסבה פשוטה לבד, מפני שהיו פנוים יותר כי היו סמוכים על שלחן חותניהם, ומן הבחורים קודם נשואיהם לא לקחו ליסוד החסידות מפני שעוד קטנים היו כי אז בני ט״ו וי״ח נשאו, ולפ״ז עתה שהבחורים פנויים עד למעלה מכ׳ וגם הם עוסקים ברוך השם בחסידות, לכן אין צורך באכילת הקעסט ושיהיו האברכים פנויים לעבודת ד׳ ועבודת החסידות. אם יחשוב מי כך, טועה הוא, וע״ש מגלה לנו הזוה״ק בזה שהחסידות רק מקצת קוי׳ מאירות אל השכל אבל עיקרה הוא למעלה מן השכל, סוד מסודי אלוקי ורז מרזי עולמות העליונים הוא החסידות, חסד של מעלה הוא ואורות קדושות ממשכת גם למטה עד גם לבחי׳ וחסידיך יברכוכה, שכמו שממשכת האורות גם לעולם הזה, גם ברכה ממשכת לעולם הזה, והחסיד בחי׳ מלאך ד׳ צבאות הוא ודוקא בנשוא עיקר החסידות. א״כ גם עתה שמצוק העתים לדאבוננו ובעונותינו הרבים הבחורים מתאחרים להנשא, טוב הדבר וישועת ד׳ היא שהם עוסקים בחסידות אבל את מקום האברכים אין הם ממלאים, ואם ח״ו לא יהיו לנו אברכים הפנויים לעבודת ד׳ ע״י החסידות, כל החסידות תהי׳ ח״ו מתמעטת וחסרה, ועוד נדבר מזה אי״ה.

ויעש אלקים את חית וכו' (בראשית א כה). הנה גם בכאן נאמר עשייתו ית"ש בעצמו, ולא ותוצא הארץ כמו בדשאים, כי נצטרף בזה עשייתו ית"ש חוץ ממאמרו, כי אילולי כן רק שהארץ היתה מוציאה רק במאמרו ית"ש כמו בדשאים, היה קנאה ח"ו במעשה בראשית למה ישליט כח החי לאכול את הצומח, כיון ששניהם ממוצא אחד מן הארץ, אך כעת שהכח הנפש הצומח לא יצא רק מן האדמה בכח מאמרו ית"ש, ונפש החיונית נצטרף לה כביכול עשייתו ית"ש, אם כן יש מעלה לנפש החיונית שנבראת בדיבור ובמעשה, מה שאין כן נפש הצומחת רק בדיבור, ואם כן באכול נפש החיוניות את הצומחת ותשוב לבשר מבשרו, יש לה עליה שנתעלה מן מעלת הצומחת למעלות החיה וטובה היא אצלו. והנה תראה נפש הדוממת היא הארץ, אפילו אמירה לא נאמרה בה בפירוש, הגם שבראשית נמי מאמר הוא (ר"ה ל"ב ע"א), עם כל זה בפירוש לא נאמר מאמר, נוסף על זה הנפש הצומחת נאמר בה מאמר בפירוש, נוסף על זה הנפש החיוניות שנאמר בה אמירה ועשיה, נוסף על זה נפש אדם המדברת שנאמר בה אמירה (ויאמר אלקים) (בראשית א כו), ועשיה (נעשה אדם), ובריאה בצלם ודמות (ויברא אלקים את האדם בצלמו (שם שם בראשית א כז)), ויצירה (וייצר י' אלקים את האדם (שם בראשית ב ז)), והפחה (ויפח באפיו), וידובר בזה אי"ה. ומעתה כאשר יאכל האדם את החי וישוב לבשר מבשרו, הוא לטובת החי ועילויו כי יתעלה מן החי למדבר. ומעתה בין ותתבונן כל פעל ד' למענהו, וברא כל הנבראים אפילו כל הנפשות הפחותות כגון הדוממות להכיר אלקותו ית"ש, כי הכל יכירו אלקותו על ידי העלותם ממדריגה למדריגה. וז"ש (תהלים קמה ט) טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו, (ושמא תאמר האיך נוכל להתבונן זה, הרי התיר להמית בריותיו להיותם לאכלה למין האנושי, וגם החיות והבהמות מפסידים נפש הצומחת, לזה אמר) (תהלים קמה י) יודוך ד' כל מעשיך (שזה טובה גדולה היא להם, שכל מעשיו ית"ש יבואו לידי הכרה ושכל להודות לו, ובאיזה אופן על ידי החסדים דהיינו שיתעלו ממדריגה למדריגה ויתעלו למדריגת החסדים, וז"ש) יברכוכה, והבן כי קצרתי. וז"ש רז"ל (פסחים מ"ט ע"ב) עם הארץ אסור לאכול בשר, כיון שאינו מעלהו מדרגא לדרגא, כיון שאינו מודה ומשבח להבורא ית' בכח הזה שניתוסף בו, אם כן אין לו מעלה על נפש הבהמיות, ולא הותר לו להמית בריה כיון שאין בזה עילוי, ודי בזה: