סוֹמֵ֣ךְ יְ֭הוָה לְכָל־הַנֹּפְלִ֑ים וְ֝זוֹקֵ֗ף לְכָל־הַכְּפוּפִֽים׃
ישמח משה
עוד ביאור על הפליאה הנ"ל. בהקדם דברי היערות דבש (חלק א' דרוש ג' על הגמרא יומא דף כ"ט.) מה שחר סוף הלילה, אף אסתר סוף כל הניסים וכו', עיין שם. והקושיא מפורסמת הלא הדבר בהיפוך שחר הוא סוף הלילה ואחר כך מאיר היום, אבל אסתר היתה סוף כל הניסים, ואחר כך אותותינו לא ראינו עוד וחשכו עינינו וביטל כבוד הניסים מאתנו. ותורף תירוצו שם כי ידוע כי אין הקב"ה עושה נס על מגן, כי טבע הוא שהטביע בעת הבריאה, והנס הוא כבריאת עולם חדש. והנה עד קודם נס אסתר, היו ישראל כרוכים אחר מעשה אצטגנינות חכמי הכוכבים, ויחסו הכל להם, ולכך עשו העגל ופסל מיכה, וכמבואר בירמיה (מד יח) שאמרו הנשים מעת חדלנו לקטר וגו', ולכך הוצרך לניסים. אמנם בזמן אסתר נעקר הדיעה הנפסדה הלזו לגמרי מלבם, וראו והבינו כי לד' הארץ ולו נתכנו עלילות ומשדד מערכת הכוכבים ומסילותם, כי אז היו ישראל במערכה רעה ביותר כלה ונחרצה ח"ו, ועמלק לעומת זה היה במערכה טובה על פי הילוך המזלות כידוע, וה' הפיר עצת גוים ושידד מערכת המזלות, ומזה הכירו כח ה'. ומאז והלאה קבלו על עצמן התורה באמת ורצון מוחלט גמור, והסירו מלבותם הדיעה הנפסדה הקודמת לגמרי, ולכך מאז והלאה פסקו הניסים המפורסמים כי אין מוכרח להם עוד. וזהו פירוש המאמר מה שחר סוף הלילה אף אסתר וכו', כי בזמן ההוא האיר השחר ובא יממא, עד כאן. עוד נקדים דברי הראב"ע (פרשת וארא) כי יש ניסים הבאים משם שד"י, שפירושו משדד מערכת העליונות וניסים כאלו נעשו לאבותינו אברהם יצחק ויעקב, וזהו וארא אל אברהם וגו' באל שדי ושמי ד' לא נודעתי להם (שמות ו ג), כי למשה נעשה ניסים הבאים משם הויה ב"ה, על כן היה יכול לשנות תולדות עולם השפל ולחדש אותות ומופתים שלא יכלו האבות לחדשם, עד כאן דבריו. ועל פי הדברים האלה מובן הפליאה, דהתלמידים תמהו על שאין אנו רואים ניסים כלל כאשר אבותינו ספרו לנו, והיינו ששאלו בדרך צחות כמה שמותיו של הקב"ה, ור"ל וכי יש גבול ותכלית לשם הויה או לשם שדי שנעשו בהם ניסים וכי כלו ח"ו וכמה הם, אמר להם ודאי אין להם גבול, רק רחמנא לבא בעי, ולכך היו ניסים כדי שיאמינו בלב ולא על דרך שנאמר ויפתוהו בפיהם וגו', ולהאיר להם מחשכת לילה לבל יפלו בפחתים מחשבות חוץ ומינות ח"ו, אבל והחכם שכבר נתחכם להאיר לו היום, עיניו בראשו ואינו צריך עוד לאבוקה, והיינו ממש דברי הגמרא מה שחר סוף הלילה וכו' כנ"ל, והבן. ונקדים עוד מאמרינו בסליחות אזכרה אלקים ואהמיה בראותי כל עיר על תילה בנויה ועיר האלקים משופלת עד שאול תחתיה ובכל זאת אנו ליה ועינינו ליה, ואמרנו לפרש על פי מה דאמרינן בברכות (דף (חית) [ד'] ע"ב) על הפסוק (עמוס ה ב) נפלה ולא תוסיף לנפול קום בתולת ישראל, אמר רב נחמן בר יצחק אפילו הכי חזר דוד וסמכן ברוח הקודש, שנאמר (תהלים קמה יד) סומך ד' לכל הנופלים, עד כאן. ושמעתי מפי מורי הרב הגאון מו"ה אריה ליב זלה"ה בעל מחבר ספר אבן פינה, שיש לדקדק בגמרא הנ"ל לפי פירושם של בני מערב, דמעיקרא צריך לומר הקימה, ואחר כך דלא תוסיף לנפול. ותירץ הוא ז"ל על פי דמצינו בתוכחה (דברים כח מג) היא יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה. וגבי טובת ישראל כתיב (דברים כח יג) אתה תהיה למעלה והוא יהיה למטה, והא מדה טובה מרובה ממדת פורעניות (תוספתא סוטה פ"ד ה"א), וכאן הוא להיפך. ותירצו בספרים דמה שנאמר פעם אחת למעלה הוא יותר טובה, ומה שנאמר פעם אחת למטה הוא יותר רע, על פי שכל למעלה למעלה משמע שאינו עומד במקום אחד, אלא הולך ממדריגה למדריגה היותר גדולה בזה העולם ולממשלה שאין למעלה ממנה, וכן מטה מטה הנאמר בישראל, אם יגיעו למדריגה התחתונה בתכלית השפלות ואינם עומדין במקום אחד, אז בהכרח שיתהפך הסיבוב, אבל בטובת ישראל הם יהיו נשארים למעלה, והם ישארו למטה, עד כאן מבואר בספרים. ועל פי זה תירץ הרב הגאון הנ"ל דהכי פירושו נפלה ולא תוסיף לנפול, דהיינו שיהיה נפילה בגדר שלא יוכל להוסיף דהיינו במדריגה התחתונה, אז קום בתולת ישראל ודפח"ח.
מאור עינים
וקם הבית אשר בעיר אשר לוא חומה לצמיתות לקונה אותו (ויקרא כה, ל) אם לוא יגיד ונשא עונו (שם ה, א) אשר לוא כרעים ממעל לרגליו לנתר בהם על הארץ (שם יא, כא). אלין תלתא כתיבי וקריין. הענין הוא התורה מתחלת בב' מפני שהיראה נקראת בית כי כמו אדם שיש לו עושר ונכסים לרוב כשאין לו בית להכניס בו חפציו הרי כל חפציו מושלכים הפקר וכל הרוצה ליטלו ולהפסידו יוכל להפסידו אבל כשיש לו בית נשמרים מכל הדברים כן האדם שיש לו תורה וחכמה ואין לו יראה הרי הם מושלכים בלי דבר שיגבילם מלהיות חכמותיו בחוץ להשתמש בחיצוני ולהפסד ולכן נאמר בשמואל (ש"א ז, יז) ותשובתו הרמתה כי שם ביתו ר"ל ששב אל רום המדריגות מפני שכל מקום שהוא שם ביתו עמו היא היראה אמנם היראה מגבלת האדם לבל יצא לחוץ. ואז הכל נשמר בגבולו לכן נקרא היראה בית. וזהו טעם כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת (אבות פ"ג) ויובן ולכן התורה מתחלת בב' לפי שהיא נקרא חכמה בסוד ואאלפך חכמה (איוב לג, לג) וחכמה בלא יראה אינו כלום לכן הקדים הבי"ת שעל ידי זה יתקיימו החכמות כולם שבתורה שבה כלול הכל ונתגלו האלפין בתורה אחר כך מפני שקדמה הבי"ת שהיא היראה שעל ידה יוגבל החכמה כולה אמנם כתיב (יחזקאל א, יד) והחיות רצוא ושוב שהחיות של הקב"ה אינו תמידי רק ברצוא ושוב והיראה נקרא יראת ה' לחיים כי יראת ה' היא חכמה כתיב והחכמה תחיה בעליה (קהלת ז, יב) נמצא החיות היא היראה וזהו יראת ה' לחיים (משלי יט, כג) אלא שהיא ברצוא ושוב מפני שבגלות אי אפשר לקבל היראה שיהיה תמידיות כי היראה היא תענוג גדול יראת ה' לחיים ומפני שהדעת אינו שלם אין המוחין שלימים לקבל תענוג תמידי אלא מסתלק וכשהאדם מתחזק ומעורר עצמו בטוב הכנותיו להמשיך עליו היראה ממשיכין עליו ובשביל זה מסתלק בכדי שיובן התענוג כי תענוג תמידי אינו תענוג למיעוט דעתינו ושכלינו. אמנם לעתיד ומלאה הארץ דעה את ה' (ישעיה יא, ט) שיהיה דעת שלם וגדול יהיה הרחבת הדעת לקבל תענוג הגדול תמיד בלי שום הפסק ולכן יהיה ביום ההוא ה' אחד ושמו אחד ר"ל שיהיה אחדות בלי הפסק אלא תמיד יהיה ההתקשרות והתענוג אבל עתה אי אפשר מפני קטנות הדעת לקבל תמידי וכתיב (ישעיה סו, א) השמים כסאי והארץ הדום רגלי וכביכול אין הכסא שלם כי הדום של הכסא הנקרא ארץ אינו בשלימות ר"ל הרגלים אין להם על מה לסמוך והם נופלים כלומר שתהלוכות עולם שצריך לילך אל השם המכונה בשם רגלים אינם בשלימות כי נופלים הם במדריגות תחתונות ולכן הכסא חסר אמנם לעתיד כתיב (זכריה יד, ד) ועמדו רגליו ביום ההוא יהיה קיום ועמידה לרגלים לילך אל השם כי סומך ה' לנופלים (תהלים קמה, יד) וזהו וקם הבית אשר בעיר אשר לו"א ר"ל אשר בגלות יש שני בחינות לו בוא"ו ולא באלף שלפעמים נמשך אל האדם ולפעמים מסתלקת אבל לעתיד וקם הבית תשאר בתקומה לעולם לצמיתות לחלוטין ולא תסתלק כי אם יהיה תמידי כי אז ימלא הארץ דעה לקבל התענוג כשיקנה הקב"ה את ישראל הנקרא קנינו וזה לקונה אותו, דהיינו כשיקנה הקב"ה את ישראל לדורותיו יהיה כן אבל עתה הוא ברצוא ושוב וצריך האדם לראות להמשיך עליו היראה אחר הסתלקותה מאתו ואם לאו בו תלוי העון שלא המשיך עליו וזהו אשר אמר אם לוא יגיד ונשא עונו ר"ל שלא ימשיך מלשון המשכה ונגידה כיון שיש שתי בחינות בוא"ו ובאל"ף ר"ל רצוא ושוב והוא לא ימשיך ישא עונו וכל זה מפני נפילת רגלים כאמור וזהו אשר לו"א שהם שתי בחינת האמורים יתוקן לעתיד מפני שיתוקנו מנפילתם ועמדו רגליו ביום ההוא ויהיה כרעים ממעל לרגליו לנתר בהם על הארץ שיוגבהו הרגלים מנפילתם במדריגות תחתונות ויהיה על הארץ ויובן. ובשבת היא בלי הפסק שורה היראה על האדם ולכן בשבת הוא שלם מכל סטרוי כמבואר בזוהר (ח"ב פח) שהוא שלימות בלי הפסק משא"כ בחול שהוא בהפסק אלא שההפסק הוא לצורך ההמשכה שיומשך שנית על ידי התעוררות האדם עצמו כאמור לעיל נמצא בחינת ההסתרה היא לצורך שתתגלה וכשהוא בהסתר נקרא הוא וכשמתגלה נקרא אתה לנוכח ולכן אומרים אתה הוא כי הנסתר הוא בשביל התגלות שהוא הנוכח והבן.
אגרא דכלה
ויהיו לנס (במדבר כו י). יש לפרש על פי מ"ש האר"י ז"ל עתידים קרח ועדתו לעלות, בסוד צדי"ק כתמ"ר יפר"ח (תהלים צב יג) ס"ת קר"ח. וזהו שמרמז ויהי"ו לנ"ס, שאמרו רז"ל (ברכות ד' ע"ב) מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי, מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל נפלה ולא תוסיף וכו' (עמוס ה ב), ואפילו הכי חזר דוד וסמכה ברוח הקודש (באות הסמ"ך) סומך י"י לכל הנופלים (תהלים קמה יד). והנה הדברים עתיקין מה שהסמ"ך סומכת להנו"ן, זה יהיה לעתיד לבא במהרה בימינו הכל בשלימות, שאז לא תוסיף קום מעצמה, רק שהסומך לכל הנופלים יבוא ויקימנה (עיין זוהר ח"ג ו' ע"א), ואז גם כל הנופלים שבעדת קרח יקומו. וזהו ויהי"ו לנ"ס, יהיה להם הויה חדשה בעת אשר הסמ"ך תסמו"ך את הנו"ן, והבן כי קצרתי: