מַגִּ֣יד דברו [דְּבָרָ֣יו] לְיַעֲקֹ֑ב חֻקָּ֥יו וּ֝מִשְׁפָּטָ֗יו לְיִשְׂרָאֵֽל׃
שפת אמת
בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כו' ואח"כ אמר ואותנו הוציא. ונראה כי ע"י אמונה שיש יציאת מצרים לכל דור ודור נתגלה זה. ומהר"ל כתב כי בכלל הי' כל אחד ביציאת מצרים רק חייב לראות כאלו יצא בפרט ע"ש. וי"ל ג"כ כנ"ל שע"י אמונה נכנס לתוך הכלל ובוודאי בכלל הי' יצ"מ לנקודה הישראלית שמשם נמשך חיים לכל איש ישראל רק ע"י אמונה באין לזה. ואחר שרואה עצמו כאלו יצא. ויודע ומאמין כי גם ההארה שיש לו לא הי' לולי יצ"מ. עי"ז נתגלה לו שרואה איך יוצא באמת. וכן הפי' בסיפור יציאת מצרים אפילו כולנו חכמים כו'. כי אף שהוא חכם דבוק בה' חיים יש לו לידע כי כל זה ע"י יצ"מ שהאמת כן רק שצריך לברר זה ע"י אמונה והוא הסיפור לשון בירור וגילוי מפורשת כי בכל דור יש יציאת מצרים לפי ענין הדור וכ"ז הי' בשעת יציאת מצרים. וכפי אמונת האדם כאילו יצא נתגלה בחי' זו ומרגיש מיצ"מ של עתה ויוכל לצאת כל אחד ממיצר שלו: בשאלת החכם מה העדות והחוקים. ולכאורה איך שואל טעם על חוקה. אך כי באמת כתיב מגיד דבריו כו' חוקיו כו' לישראל שבנ"י יודעין טעם גם בחוקה והוא ע"י שמאמין ועושה החוק באמת אף בלי הרגשת הטעם עי"ז זוכה לידע הטעם ג"כ. והוא עצמו ג"כ אכילת מצה אף שהיא בלי טעמים רק כמו שהיא. רק מה שמונע מאכלים אחרים כדי להיות נדבק בטעם המצה. עי"ז מרגיש דביקות במצה אף שאינו משיג הטעם. וז"ש אין מפטירין כו':
ישמח משה
עוד על המדרש (שמו"ר ל' כ"ג) אמר הקב"ה לישראל לא נתתי לכם את התורה אלא על מנת שתעשו את הדינין, ואם אין אתם עושין את הדינין אני נוטלה מכם, ועיין בנחלת עזריאל שכתב על פי שקיימו היו"ד דברות, עיין שם. אבל יש לומר בפשיטות על פי תירץ הגמרא במסכת ע"א (ע"ז ב' ע"ב) הראשונות ישמיענו (ישעיה מג ט), שבע מצוה שקבלתם היכן הם, עיין שם. ואי לאו הדינין, אם כן הם גם כן לא קיימו, דהא עברו על ש"ד בבעלי שכם. ועל פי זה יתבאר גם כן המדרש (תנחומא משפטים סי' ה') אמר הקב"ה למשה נתתי להם התורה תן להם הדינין, שנאמר (תהלים קמז יט-כ) מגיד דבריו ליעקב וכו', דהא הדינין הם יסוד התורה כנ"ל, ואמר תן להם, דלפניהם (שמות כא א) ולא לפני עובדי כוכבים ומזלות (גיטין פ"ח ע"ב), ואף דבן נח נצטוה על הדינין (סנהדרין נ"ו ע"ב), כבר תירץ הרמב"ם דהיינו שיעשו להם נימוס וסדר, אבל איך ישפטו לא הודיעם, והבן. ואני הסברתי הטעם דישראל הם גבוה מעל גבוה וכל ענינים דוגמא של מעלה, כמו דאיתא בזוהר הק' (ח"ג ק"פ ע"א) על הפסוק (רות ד ז) וזאת לפנים בישראל וגו' לקיים כל דבר וגו', מה שאין כן בדדהו דהוא רק לקיום הקיבוץ, סגי להו בנימוס, והבן. ועל פי זה מבואר הפסוק (תהלים קמ"ז) מגיד דבריו ליעקב וגו', דהא קשה (תהלים קמז כ) ומשפטים בל ידעום הוא שפת יתר דהא היינו לא עשה כן לכל גוי, אך דהיינו תירץ הרמב"ם ודוק. ועל פי זה מבואר המדרש הנ"ל, וגם כן מבואר המדרש (שמו"ר ל' ג') משל למה הדבר דומה למטרונא שהולכת וזיי"ן לפניה וזיי"ן לאחריה, כך התורה משפט לפניה ומשפט לאחריה, ודוק. ועל פי האמור יובן המדרש תנחומא פרשה זו (תנחומא משפטים סי' ג') משל למה הדבר דומה לחולה שנכנס הרופא לבקרו וכו' עיין שם, ויובן היטב על פי מ"ש דמשפטים בל ידעום אף שבני נח נצטוו על הדינין, ועל פי זה המשל דומה לנמשל, כמו דלזה לפי שאין חיות אמיתית רק לפי שעה נוח לו שיתנו לו חפצו, הכי נמי בדדהו לפי שעה לקיים הקיבוץ, טוב הנימוס הבא מאומד הדעת, מה שאין כן הראוי לחיות אמיתית. וזה שאמר הכתוב (יחזקאל כ' (כה) כ"ה) וגם אני נתתי להם חקים לא טובים, היינו שאין טובים בעצם, כענין מה רב טובך אשר צפנת וגו' (תהלים לא כ), רק הן הכרחי לקיום הקיבוץ, וכן משפטים בל יחיו בהם חיות אמיתית, שאין מועיל לזה רק לקיום הקיבוץ, והוא נכון מאד למבין. ועל פי זה יש לפרש מאמר רז"ל כל הקורא פסוק בלא זמרה, עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חקים לא טובים משפטים בל יחיו בהם (מגילה דף ל"ב.). דהנה זמרה היינו נגינת הטעמים. וידוע דלטעמים אין שורש ופירוש רק בנסתר, ועל פי זה יובן הפסוק (תהלים קיט נד) זמירות היו לי חקך בבית מגורי, ר"ל ששם יש שורש הטעמים של התורה, והבן. והנה הקורא בלא זמרה מורה שאינו מאמין רק בפשט, ולפי פשט הרוב הוא לקיום הקיבוץ ועמידת האנושי בעולם הזה, על כן עליו הכתוב אומר וכו', והבן.
ישמח משה
ועל פי זה פירשתי (פרקי אבות פ"ב מ"א) דע מה למעלה ממך עין רואה, ר"ל הבן בדוגמא שלך למעלה עין רואה, כי זה ידוע כי האדם דוגמא עליונה, אבל יותר מזה מלמדינו בספר הקנה והוא בדפוס קארעץ בדף ח' עמוד ג' שם ויאצל בסדר אדם כו', מבואר דהיה לעילא כדוגמא דאדם, ועל דרך שפירש במעשה ה' על פרקי רבי אליעזר (פרקי דר"א פ"ג) שמים מאיזה מקום נבראו, והבן. וכן ואוזן שומעת, ועל כן וכל מעשיך בספר נכתבים, ר"ל כי אין כתיבה למעלה, רק מה שמעשיו עושין רושם למעלה נקרא כתיבה, ומפני ששורש האדם גבוה מאד, על כן כל מעשיו פוגמין מאד אף כחוט השער, והבן כי נכון הוא. ונחזור לענינינו לפרש הפסוק שופטים וכו', על פי מה שדרשו חז"ל (גיטין פ"ח:) אלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כא א), לפניהם ולא לפני עכו"ם, ונאמר מפורש ברוח הקודש על ידי נעים זמירות ישראל (תהלים קמז יט-כ) מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, (תהלים קמז כ) לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. והוא תמוה הא קיימא לן (סנהדרין נ"ו ע"ב) בני נח נצטוו על הדינין. והתירוץ הוא דהיינו לעשות להם נימוס וסדר על פי שכל האנושי שלהם, רק משום קיום העולם שלא יהיה כל איש את רעהו חיים בלעו, אבל לא הודיעם חקיו ומשפטיו מלעילא, שהוא תקונים גדולים בשורש קדושת ישראל, כמו שמפורש בזוהר (ח"ג ק"פ ע"א) על פסוק (רות ד ז) וזאת לפנים לישראל וכו' שלף איש נעלו, לכך מזהיר מאד על ענין המשפט בישראל. והיינו שופטים וכו' לך דייקא אשר ה', ר"ל שם הויה אלקיך נותן לך, ר"ל אלקים נותן לך השם הק' הויה לשבטיך שהם י"ג, כמו י"ב צירופים עם הכולל שהוא י"ג, לכך כל עניניהם הוא לעילא, לכך למען השם ית' ושפטו את העם וכו', כי בעברו על נקודה אחת, הוא גדול מאד לעילא ולעילא, כמו שפי' בפסוק כי האלקים בשמים וכו', כי בהעתק השמש על הארץ אמה, הוא בגלגלו העתק כמה אלפים פרסאות, וכל שכן לעילא לעילא, והבן זה כי נכון הוא בס"ד.