יְהֹוִ֣ה אֲ֭דֹנָי עֹ֣ז יְשׁוּעָתִ֑י סַכֹּ֥תָה לְ֝רֹאשִׁ֗י בְּי֣וֹם נָֽשֶׁק׃
שם משמואל
אך יש עוד ענין פסולת שהיא כדמיון תבן לתבואה, שהוא רק בערך התבואה נקרא פסולת, אבל מ"מ יש צורך בו כנ"ל, והיא דהנה איתא בחובת הלבבות דבמעשה המצות יש שני חלקים, עשי' הגשמית, והכוונה שהיא במצפון הלב, דע"י מעשה המצות בגשמיות זוכין בהאי עלמא, שהוא עולם הגשמי, וע"י הכוונה שהיא במצפון הלב זוכין בעוה"ב שהוא עולם המצפון עכת"ד, והנה מה שכתב שבמעשה המצות ע"י העשי' זוכין בהאי עלמא, אין הפי' לטובת עוה"ז שהוא הבל ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא, רק הפירוש שזוכין בהאי עלמא שיזדמנו לידו ענינים שמביאין אותו לחיי עוה"ב ושיסור ממנו כל מונע מלהשיג שלימותו, וכמ"ש הרמב"ם בהלכות תשובה שזה הוא כל ענין היעודים הגשמיים, ולפי"ז יובן פי' מין פסולת ממעשה המצות שהם כדמיון תבן שהוא פסולת לתבואה, והיינו שהוא חלקי העשי' הגשמית שבמעשה המצות, שאף שיש צורך בו וזוכין בשבילו להאי עלמא, מ"מ לגבי כוונת המצוה שהיא המצפון נחשבת העשי' כפסולת בערכו, וכמו בתבואה מכניסין את הדגן לאוצר משומר, והתבן מאספין לשאר צרכים ומאכל בהמה, כן ברוחניות מכניסין את חלקי המצפון לאוצר משומר לחיי עוה"ב, וחלקי העשי' שנחשבין פסולת בערכו, מאספין לצורך עוה"ז כנ"ל, והנה זה נקרא פסולת גורן ויקב הרוחנית שמסככין בה הסוכה, לקיים סכותה לראשי ביום נשק (תהילים ק״מ:ח׳) והיא הגנה רוחנית ומביאו לידי חיי עוה"ב כבפייט סילוק יום ב' דסוכות, שהשומר מצות סוכה זאת יחשב לו ככל התורה זאת:
שם משמואל
ובדוגמא זו הי' מקנה של יעקב אבינו ע"ה, שהוציא מלבן את כל חלקי קדושה שהיו תחת רשות ושליטת לבן, והכניסם להקדושה, והנה סוכה היא לשון הגנה כדכתיב תהלים (ק"מ ח') סכותה לראשי ביום נשק, והמקנה הי' נצרך להגנה, אבל הנפשות לא היו מעולם תחת רשות ושליטת לבן, ע"כ לא היו צריכין להגנה ולא הי' בזה נס ושבח כלל, אלא להמקנה, ע"כ לזכרון הנס קרא סוכות, והוא ממש כעין חג הסוכות הגנה לבעלי תשובה, שנקרא החג על שם הסוכה, שכחות החיצונים רודפין אחריהם כנ"ל, והם נצולים במה שהש"י מכניסם תחת כנפיו כענין דכתיב הביאני המלך חדריו, והוא כעין שאמר בלעם על יתרו איתן מושבך ובמדרש שם משל לצייד שהי' צד צפרים ברח הצפור לתוך אקונין של מלך אמר למקום יפה ברחת ונמלטת עי"ש:
סוד ישרים
ועל התחלפות הזמנים נאמר (תהילים ק״מ:ח׳) אלהים ה' עוז ישועתי סכות לראשי ביום נשק וגו' וכמבואר בירושלמי (יבמות פ' ט"ו ה"ה) ביום שהקיץ נושק את החורף דבר אחר ביום נשק זה נשקו של גוג דבר אחר ביום ששני עולמות נושקין זה את זה וכו' והוא כדאיתא בזוה"ק (אדרא נשא קלח:) בכל אתר דישתכח ה' ה' בי"ה תרי זמני או באלי"ף דלי"ת ויו"ד ה'. חד לזעיר אנפין וחד לעתיקא דעתיקין ואע"ג דכלהו חד וחד שמא אקרי. ותנינון אימתי אקרו שם מלא בזמנא דכתיב ה' אלהים דהאי הוא שם מלא דעתיק דכלא ודזעיר אנפין וכלא הוא שם מלא אקרי ושאר לא אקרי שם מלא וכו' פירוש כי שם מלא מורה על הכרת אורו ית' בכל הלבושים וזהו שאיתא שם אימתי אקרי שם מלא בזמנא דכתיב ה' אלהים דהאי הוא שם מלא וכו' היינו שניכר האור משם הוי' גם בהתלבשות משם אלהים כי אלהים מורה על כל ההתלבשות לזה נקרא ה' אלהים שם מלא אכן כאן קורין בתחלה אלהים ואח"כ השם ה' כי כאן מיירי מנשיקת הזמן שנתחלף מזמן לזמן כמבואר (בירושלמי שם) ובהתחלפות הזמנים צריך האדם להגנה יתירה והגנה א"א להיות רק משם אלהים היינו מפעולת מצוה מזה שמקיים האדם המצוה כתקונה נמשך להאדם כל מיני הגנה ולזה מצינו בכל התחלפות הזמנים הציב השי"ת להאדם מצוה למען שתגן עליו ולזה נקרא כאן מתחלה אלהים לרמז על ההגנה מפעולת המצוה וזהו אלהים ה' עוז ישועתי היינו שנמשך מזאת המצוה להאדם גודל התקיפות כמאמרם ז"ל (מובא בילקוט שמעוני פ' תבא) אין לך באים בזרוע כמקיימי מצות וכו' ואף שאינו יודע בה האדם שום טעם מ"מ נמשך ממנה על זה האדם הפועל את המצוה גודל ההגנה וזהו שקורין מתחלה שם אלהים יען שמזה השם צריכין למשוך הגנה והשם ה' הנאמר אח"כ רומז על הארת פניו ית' להורות בזה שמתחלה מחיוב האדם לעבוד בכל המצות אף שאינו מבין אותם ואינו יודע בהם שום טעם ואח"כ יתפלל להשי"ת שיאיר את עיניו ויראה לו בהם הארת פנים בלי שום העלם כלל: