יקר מפז
לכן בזאת יכופר עון יעקב וזה כל פרי הסר חטאתו. וי"ל למה פתח בזאת לשון נקיבה וסיים בזה לשון זכר וי"ל דכתיב (חבקוק ג, יא) שמש וירח עמד זבולה וצ"ל למה לא כתיב עמדו זבולם אלא שמש וירח זה הקב"ה דכתיב שמש ומגן ה' וכמו דאי' ששאל מין א' אתם אומרים שכל בי' עשרה שכינתא שריא והלא כמה בי' עשרה בעולם וכמה שכינות יש והשיב לו זריחת השמש שבביתך למה אין אתה מגרשה מביתך אלא מפני שממלא כל העולם. ומה השמש שהוא רק אחת ממשמשיו כך הקב"ה לא כ"ש הרי שדימו חז"ל אותו כביכול לשמש ונבאר זה דכמו השמש הוא אור זורח בכל יום בלי גרעון. והירח זורחת פעמים בתוספת ופעמים בגרעון שאם היא עומדת בכיון נגד השמש גדל אורה וכל מה שמתרחקת מהשמש נגרע מערכה כן הקב"ה כביכול זורח בכל העולמות באין גירעון ח"ו אלא הגירעון הוא בהמקבלים שאם אדם עובד ה' כראוי אז זורח בו הקב"ה וזה נקראת שכינה שכן יה וכן מצינו בנתן צוציתא שהי' נואף כל ימיו ובסוף תבע לזונה א' ואמרה לו אוקיר למרך ועי"ז כבש יצרו ועשה תשובה והי' מאיר צוציתא דנורא באנפוהי. ואם ב"א אינם עובדים כראוי ח"ו אזי הוא כמו פגם הירח כביכול ולא שהפגם הוא בו ח"ו רק הפגם הוא מה שהי"ת ראה ח"ו בצרתם ועושה עצמו כביכול כלא יכול להושיע כמו שבארתי הפ' ועתה הנה צעקת ב"י באה אלי ואמרו חז"ל כ"מ שנאמר הנה הוא שמחה וצ"ל מלת הנה שנא' כאן מפני שאם ח"ו עוברים רצונו אזי ח"ו התפלות צועקים כי אינם יכולים ליכנס לפניו ית' והוא צער לפניו שרואה בניו בצרה ואין מושיע כמאמר המשורר עורה למה תישן ה' הגם שאין שינה לפניו ח"ו שנאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל אלא שאם ח"ו עוברים רצונו עושה עצמו כישן ולא יכול להושיע כביכול וזה אמר הקב"ה למשה ועתה הנה הוא שמחה שצעקת ב"י בא אלי ושמחה לפני שאושיע את בני. וז"פ הכתוב לכן בזאת יכופר עון יעקב שתראה לעשות תשובה כ"כ עד שיכופר הפגם שפגמתי בזאת וזה כל פרי הסר חטאתו ר"ל שתעשו תשובה כדי שיהי' להקב"ה תענוג במה שנקרא זה שישפיע לב"י כל טוב כי פרי ר"ל תענוג. לא יקומו האשרים והחמנים אשרים וחמנים הם עון זרע לבטלה ח"ו שהוא כמו אשירה אילן שנטעו תחלה לע"ז וחמנים ר"ל הנבראים ממנה הם כמו אלילים וצריך לעשות תשובה ובפרט בימי שובבים שמסוגלים לזה כדי שלא יהי' קיום לאשירים וחמנים ואם יעשה תשובה אזי וזה כל פרי יהיה תענוג לפניו ית' מה שיהי' נקרא זה ויושיע את עמו ב"י ב"ב אמן:
תפארת יוסף
בקר וידע ד' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו.
דרש רבא, מאי דכתיב (חבקוק ג׳:י״א) שמש ירח עמד זבולה, מלמד שעלו השמש והירח לזבול, ואמרו לפניו רבש"ע אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא וכו' (מדרש תנחומא קרח). הענין בזה כמו שאמר כבוד אזמו"ר זללה"ה החילוק בין דעתם של ישראל ובין דעתם של אומות העולם. שדעתם של ישראל הוא, כמו שאנו אומרים המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, והיינו לא שהשי"ת ברא פעם אחת הטבע ומאז והלאה מתנהגת מעצמה, לא כן ח"ו, אלא שהשי"ת משפיע חיים לכל הבריאה בכל רגע ורגע, ואם יפסוק השגחתו להבריאה רגע אחת, אז יתבטל תיכף. וכמו שאיתא בתקוני זוה"ק (הקדמה יז:) וכד אנת תסתלק מנהון אשתארין כלהון שמהן כגופא בלא נשמתא. וזה מורה, שאם יסור ח"ו השגחתו אפילו רגע אחת, לא יהיה להבריאה שום קיום כלל. וכל הקיום הוא מזה שהשי"ת נותן להבריאה חיים בכל רגע ורגע, וכמו שכתוב (נחמיה ט׳:ו׳) ואתה מחיה את כולם. וכל זה הוא דעתם של ישראל, לא כן הוא דעתם של האומות, שהם קורין להשי"ת אלהא דאלהא, כדאיתא בש"ס (מנחות קי.) והיינו שהם אומרים שהשי"ת נתן כח לצבא מעלה ומתנהגת העולם מעצמה, וכמו שכתיב (דברים ד׳:י״ט) ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים וגו' אשר חלק ד' אלהיך אותם לכל העמים וגו' ופירש (רש"י ז"ל) אשר חלק, להאיר להם. ד"א לאלהות, לא מנען מלטעות אחריהן לטרדם מן העולם. והיינו שבאמת אצל ישראל הוא להאיר להם, והיינו שמקבל מהם כל מיני סיעתות לעבודת השי"ת, וכמו שכתיב (בראשית א׳:י״ד) והיו למאורות ברקיע השמים וגו' והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים, שכל קדושת הזמנים נמצאים על ידיהם. שאני אצל אומות העולם שאצלם הוא לטרדם מן העולם, שאומרים שיש כח בצבאי מעלה לנהג בזה העולם, וזה אשר חלק להם, שהשי"ת הניח מקום להם לטעות כדי להחליקן ולטרדם מן העולם. וזה הוא החילוק בין אמונת ודעתם של ישראל לדעתם של האומות. ואיתא במדרש (רבה במדבר יח) על הפסוק אם בריאה יברא ד', אם בריאה אם בראת פה לארץ יפה, ואם לאו יברא ד', יברא לה עכשיו פה, וכמו שאמר כבוד אזמו"ר זללה"ה שמלת בריאה הוא מלשון וברא אותהן בחרבותם (יחזקאל כ״ג:מ״ז) והיינו כי באמת אור השי"ת הוא בכל העולם, ורק שנסתר מאד מעיני האדם, וכל כמה שהאדם בורא ונוקב את ההסתר ע"י עבודתו לראות אורו של השי"ת, כן רואה אור השי"ת דרך נקבי החלון שעושה לעצמו מתוך ההסתר, ובעת שמאיר אור השי"ת בזה העולם אז רואה כל העולם כולו במי בוחר השי"ת, וכאן שרצה משרע"ה שכל העולם יראה במי בוחר השי"ת, וכמו שכתיב (במדבר ט״ז:ה׳) בקר וידע ד' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו. אמר, אם בריאה, והיינו שזה היה כבר סרחון רביעי ונתרשלו ידיו של משה, כדאיתא במדרש (שם) וזה שאמר אם יש עדיין בכח עבודת ישראל לבקוע את ההסתר אז מוטב כי יראה כל העולם כולו הנקודת החיים שהשי"ת בוחר בו, ואם לאו שאין בכחם עתה לבקוע את ההסתר ולראות במי בוחר השי"ת, אז יברא ד'. והיינו מאחר שמבררים ישראל עצמם עד מקום שידם מגעת, אף שאין ביכולתם לעבוד כ"כ בחזקה ולבקוע את ההסתר, ואז יברא ד' והיינו שהשי"ת מצידו יסיר את עובי ההסתר ויגלה אורו, ואז יראו כולם הנקודה שהשי"ת בוחר בה. ולזאת הנקודה שהשי"ת בוחר בה, כל העולם כולו הוא רק לצוות לזה, וכמו שמצינו באאע"ה שמחמת שהוא היה הנקודה שהשי"ת בחר בה, לזה איתא במדרש (רבה לך לט) אפילו ספינות שהיו מפרשות בים הגדול היו ניצולות בשביל אברהם אבינו, ופריך והלא של נסך הם ומתרץ חלא מוזיל חמרא, והיינו שזאת הנקודה שהשי"ת בוחר בה הוא ממשיך אור השי"ת אל כל הבריאה, וכל הקיום של הבריאה הוא ממנו, וזה הוא העיקר הקוטב מכל הבריאה. שאני מי שאינו עובד ד', לא די שאינו ממשיך אור אל הבריאה אלא שגורם עוד העדר אור, וכמו שאיתא בתקוני זוה"ק (בהקדמה ב.) ומאן דלית ליה תפילין בשעת ק"ש מסטריה דיליה שליט עבד ושפחה על עלמא, והיינו שגורם הסתרות אור להבריאה. וזה שעלו השמש והירח לזבול ואמרו רבש"ע אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא, והיינו שאם השי"ת יגלה שבוחר במי שעובד ד' ממילא יהיה ביכולתו להמשיך אור לכל הבריאה, ממילא יהיה לנו קיום, אבל אם יהיה כ"כ הסתרה שלא יראה בזה העולם שהשי"ת בוחר רק בעבודה ויהיה עוד הסתרת אור, לא יהיה לנו קיום:
דרש רבא, מאי דכתיב (חבקוק ג׳:י״א) שמש ירח עמד זבולה, מלמד שעלו השמש והירח לזבול, ואמרו לפניו רבש"ע אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא וכו' (מדרש תנחומא קרח). הענין בזה כמו שאמר כבוד אזמו"ר זללה"ה החילוק בין דעתם של ישראל ובין דעתם של אומות העולם. שדעתם של ישראל הוא, כמו שאנו אומרים המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, והיינו לא שהשי"ת ברא פעם אחת הטבע ומאז והלאה מתנהגת מעצמה, לא כן ח"ו, אלא שהשי"ת משפיע חיים לכל הבריאה בכל רגע ורגע, ואם יפסוק השגחתו להבריאה רגע אחת, אז יתבטל תיכף. וכמו שאיתא בתקוני זוה"ק (הקדמה יז:) וכד אנת תסתלק מנהון אשתארין כלהון שמהן כגופא בלא נשמתא. וזה מורה, שאם יסור ח"ו השגחתו אפילו רגע אחת, לא יהיה להבריאה שום קיום כלל. וכל הקיום הוא מזה שהשי"ת נותן להבריאה חיים בכל רגע ורגע, וכמו שכתוב (נחמיה ט׳:ו׳) ואתה מחיה את כולם. וכל זה הוא דעתם של ישראל, לא כן הוא דעתם של האומות, שהם קורין להשי"ת אלהא דאלהא, כדאיתא בש"ס (מנחות קי.) והיינו שהם אומרים שהשי"ת נתן כח לצבא מעלה ומתנהגת העולם מעצמה, וכמו שכתיב (דברים ד׳:י״ט) ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים וגו' אשר חלק ד' אלהיך אותם לכל העמים וגו' ופירש (רש"י ז"ל) אשר חלק, להאיר להם. ד"א לאלהות, לא מנען מלטעות אחריהן לטרדם מן העולם. והיינו שבאמת אצל ישראל הוא להאיר להם, והיינו שמקבל מהם כל מיני סיעתות לעבודת השי"ת, וכמו שכתיב (בראשית א׳:י״ד) והיו למאורות ברקיע השמים וגו' והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים, שכל קדושת הזמנים נמצאים על ידיהם. שאני אצל אומות העולם שאצלם הוא לטרדם מן העולם, שאומרים שיש כח בצבאי מעלה לנהג בזה העולם, וזה אשר חלק להם, שהשי"ת הניח מקום להם לטעות כדי להחליקן ולטרדם מן העולם. וזה הוא החילוק בין אמונת ודעתם של ישראל לדעתם של האומות. ואיתא במדרש (רבה במדבר יח) על הפסוק אם בריאה יברא ד', אם בריאה אם בראת פה לארץ יפה, ואם לאו יברא ד', יברא לה עכשיו פה, וכמו שאמר כבוד אזמו"ר זללה"ה שמלת בריאה הוא מלשון וברא אותהן בחרבותם (יחזקאל כ״ג:מ״ז) והיינו כי באמת אור השי"ת הוא בכל העולם, ורק שנסתר מאד מעיני האדם, וכל כמה שהאדם בורא ונוקב את ההסתר ע"י עבודתו לראות אורו של השי"ת, כן רואה אור השי"ת דרך נקבי החלון שעושה לעצמו מתוך ההסתר, ובעת שמאיר אור השי"ת בזה העולם אז רואה כל העולם כולו במי בוחר השי"ת, וכאן שרצה משרע"ה שכל העולם יראה במי בוחר השי"ת, וכמו שכתיב (במדבר ט״ז:ה׳) בקר וידע ד' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו. אמר, אם בריאה, והיינו שזה היה כבר סרחון רביעי ונתרשלו ידיו של משה, כדאיתא במדרש (שם) וזה שאמר אם יש עדיין בכח עבודת ישראל לבקוע את ההסתר אז מוטב כי יראה כל העולם כולו הנקודת החיים שהשי"ת בוחר בו, ואם לאו שאין בכחם עתה לבקוע את ההסתר ולראות במי בוחר השי"ת, אז יברא ד'. והיינו מאחר שמבררים ישראל עצמם עד מקום שידם מגעת, אף שאין ביכולתם לעבוד כ"כ בחזקה ולבקוע את ההסתר, ואז יברא ד' והיינו שהשי"ת מצידו יסיר את עובי ההסתר ויגלה אורו, ואז יראו כולם הנקודה שהשי"ת בוחר בה. ולזאת הנקודה שהשי"ת בוחר בה, כל העולם כולו הוא רק לצוות לזה, וכמו שמצינו באאע"ה שמחמת שהוא היה הנקודה שהשי"ת בחר בה, לזה איתא במדרש (רבה לך לט) אפילו ספינות שהיו מפרשות בים הגדול היו ניצולות בשביל אברהם אבינו, ופריך והלא של נסך הם ומתרץ חלא מוזיל חמרא, והיינו שזאת הנקודה שהשי"ת בוחר בה הוא ממשיך אור השי"ת אל כל הבריאה, וכל הקיום של הבריאה הוא ממנו, וזה הוא העיקר הקוטב מכל הבריאה. שאני מי שאינו עובד ד', לא די שאינו ממשיך אור אל הבריאה אלא שגורם עוד העדר אור, וכמו שאיתא בתקוני זוה"ק (בהקדמה ב.) ומאן דלית ליה תפילין בשעת ק"ש מסטריה דיליה שליט עבד ושפחה על עלמא, והיינו שגורם הסתרות אור להבריאה. וזה שעלו השמש והירח לזבול ואמרו רבש"ע אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא, והיינו שאם השי"ת יגלה שבוחר במי שעובד ד' ממילא יהיה ביכולתו להמשיך אור לכל הבריאה, ממילא יהיה לנו קיום, אבל אם יהיה כ"כ הסתרה שלא יראה בזה העולם שהשי"ת בוחר רק בעבודה ויהיה עוד הסתרת אור, לא יהיה לנו קיום:
ליקוטי הלכות
"לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ וְכוּ' זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים אַף חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ. יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִבוֹתָיו סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ עָבָיו עָבְרוּ וְכוּ'. וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְפִיצֵם וְכוּ' יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יִמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים. אֱלוֹקַי מִתֵּימָן יָבוֹא וְכוּ' (חֲבַקּוּק ג) זֶרֶם מִי עָבָר וְכוּ'. לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ. מִקּוֹל מְחַצְּצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים שָׁם יְתַנּוּ צִדְקַת ה' וְכוּ' עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר":