Chasidut על במדבר 16:8

ועל פי זה יובן פירוש הפסוקים (במדבר טז ח) ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי, דקשה דאמר (במדבר טז ט) המעט מכם, המעט לכם ראוי לומר. ועוד מה הקושיא (במדבר טז י) ובקשתם גם כהונה, הלא לפי דעתם גם עליו ועל אחר תיסוב הקושיא הלזו. ואמנם על פי האמור יובן דאמר המעט, ר"ל אם דבר זה שהיא מעט בעיניכם, הוא מכם מעצמיכם ולא בחסד השי"ת בתמיה, והיינו החסד כי הבדיל וגו', וכיון שגם זה אינו רק בחסד השי"ת, אם כן ובקשתם דייקא, דכיון שאתם מבקשים אין לכם, דהחסד אין ניתן רק למי שמקבלו בתורת חסד, וכל המבקש אין לו, לכן כיון שהמבקש אין לו, אם כן אהרן ודאי לא בקש, דאם היה מבקש לא היה לו, אם כן (במדבר טז יא) אתה וכל עדתך הנועדים על ה' ואהרן מה הוא חייב בדבר, כי הוא לא בקש, והבן. ועל פי זה יתפרש המדרש (ילקו"ש רמז תשנ"ב) ואהרן מה הוא כי תלינו עליו, הלא בתחלה מתו שני בניו, (הובא בעטרת שלמה פרשה זו). והנ"ל בזה, על פי מ"ש לפרש המדרש (בפרשת אחרי, ויק"ר פ"כ ו') גם ענוש לצדיק לא טוב (משלי יז כו), אף על פי שענשתי את אהרן וכו', עיין שם. והנה המדרש דילן סובר דלא מתו בניו בחטאו כלל, שלא חטא אהרן כלל כנ"ל, והנה במדרש ויקרא רבה (פרשה י"ב סי' ג' (ויק"ר י"ב ג')) איתא פקודי ה' ישרים משמחי לב (תהלים יט ט), זה אהרן שהיה לבו עצב על בניו שמתו, וכיון שנתיחד אליו הדבור, מיד שמח. ועיין בעטרת שלמה (פרשת שמיני) מה שפירש במדרש זה. והנה מפירושי על המדרש בפסוק גם ענוש לצדיק וגו', מבואר דאהרן לא חש על כבודו כלל, ורצה בקלון עבור כבוד ה', אף שיחשבו אותו לעובד אלילים ח"ו רק שלא יתחלל שם שמים, מזה נראה כי הוא לא רדף אחר הכבוד, ושמא יאמרו מאן יימר כי כונתו לשם שמים, לזה אמר הלא בתחלה קודם שנתייחד הדבור אליו מתו שני בניו, ואחר כך נתייחד אליו הדבור, ואם חטא ומתו בחטאו, הלא אין מכניסין אותו וכו' (שבת קמ"ט:), אלא ודאי דכונתו לשם שמים, מזה נראה כי אינו רודף אחר הכבוד, ואם כן מה הוא חייב בדבר כי תלינו עליו. ויתכן לומר דהוצרך הדבר הזה לומר, דאולי היו אומרים דכיון שמתו בניו בחטאו אין מכניסין אותו וכו', ואין ראוי להיות כהן גדול ליכנס לפני ולפנים, דהמשכן הוא דוגמא דלעילא, והבן. ועוד י"ל באופן אחר, כי הנה יש מופת אם נספה בעון הדור או לא, כי אמרו רז"ל (ויק"ר י"ז ד') (ויק"ר פרשה י"ז ס"ד) אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה, מה שאין כן בנספה בעון הדור, כמ"ש הבית שמואל אחרון בשם יד יוסף בפרשה דילן. והיינו הלא מתו בניו בתחלה דייקא, שמע מינה שהוא רק בעון הדור ואהרן לא חטא כלל, וכנ"ל. והנה לפי מ"ש הפירוש על המדרש פרשת פרה אדומה ראה, י"ל קצת באופן אחר שיהיה עולה בקנה אחד עם המדרש מה ראה קרח לחלוק על משה, ראה שלשלת גדולה יוצאת ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן, על פי מ"ש (לקמן פרשת חקת ד"ה ויקחו אליך), בפסוק (פרשת בשלח, שמות טו כה) שם שם לו חוק ומשפט, ודרשו רז"ל (מכילתא) חק זה פרה אדומה. דהא טעם פרה ידוע תבוא אמו ותקנח צואת בנה, כמו שפירש רש"י ז"ל שם בריש פרשת חקת (במדבר יט ב, ד"ה פרה), אך שם במרה קודם מתן תורה היה חק, כי הסבה עדיין לא נודע, והשי"ת הקדים רפואה למכה. ועל פי זה פירשתי אמרם ז"ל (במדרש רבה חקת, במ"ר פי"ט ו') שאמר הקב"ה למשה לך אני מגלה טעמה של פרה, אבל לאחרים חקה. על פי מ"ש בפרשת ואתחנן על המדרש (קה"ר פ"ז ט"ז) כתבתי עליך שחכם אתה. המורם מזה דמשה יכול להשיג מה דלבא לפומא לא גליא. והנה ידוע בבחירה ידוע דלבא לפומא לא גליא, ולכך לך אני מגלה טעמה של פרה וכו', והבן. והנה אם ראה קרח ששמואל אשר יצא ממנו יהיה שקול כמשה ואהרן, קשה הלא זה ענין בחירה, וצריך לומר דהשיג קרח מה דלבא לפומא לא גליא, ואם כן גם פרשת פרה ראה והשיג בשעת אמירתה, והבן.

עוד נבאר פסוק ריש פרשת קרח (במדבר טז, ח) ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לעבוד את עבודת משכן ה' כו' ויקרב אותך ואת כל אחיך בני לוי אתך ובקשתם גם כהונה, כי הנה דברים הללו כפי הנראה אמר משה רבינו ע"ה אל קרח לפייסו על שלרוב גאותו בחר בגדולה ורצה להיות כהן גדול, ואמר משה רבינו ע"ה דברי פיוסין שיסתפק בגדולה הניתנה לו היותו לוי, ובאמת אין גדולת הלוים דומה לגדולת כהן גדול, כי כהן גדול הוא רק אחד בין כל ישראל, והלוים הם שבט שלם בישראל, והוצרך משה רבינו ע"ה לפייסו שאף על פי כן יסתפק בזה, אבל עכ"פ דבר פשוט הוא שאלו היה רק לוי אחד בישראל היה פיוס זה טוב הרבה יותר, מאחר שגדולת הלוי קרוב לגדולת הכהן גדול, ואם כן אחר שמשה רבינו ע"ה רצה להשתיקן בפיוסים, למה הזכיר תוך הפיוס ויקרב אותך ואת כל אחיך בני לוי אתך, הלא טוב היה שיכחיד דבר זה תחת לשונו, כיון שדבר זה ממעט איכות הפיוס וזה הרגש עצום. וגם יש לדקדק אומרו המעט מכם היה לו לומר המעט לכם.

כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' (במדבר טז ג). ויש לדקדק דהיה די באחד, או כולם קדושים, או בתוכם ה', יתרת למה לי. והנ"ל על פי המבואר בספר ברית שלום הטעם לבחירת שבט לוי מכל שבטי ישראל להיות כהנים ולהקריב על גבי המזבח. על פי אמרם במדרש (פרשת נח, ב"ר פי"ט ז') מתחלה היתה שכינה בתחתונים וכו', ובחגיגה (דף י"ב:) אמרו שבעה רקיעים הם, ואלו הן וילין רקיע וכו', נמצא לוי ובניו הורידו מזבול ששם מיכאל עומד ומקריב, ולכך נבחרו תחת מיכאל הכהן גדול, שהמזבח במקום השכינה או שלמעלה או שלמטה, עד כאן דבריו בשינוי קצת. ועל פי זה פירש (תהלים פט ז) כי מי בשחק, ר"ל לוי שהוריד מזבול לשחק שהוא מרביעי לשלישי, יערוך לה' קרבנות, והבן עד כאן דבריו. ומזה יובן דלוי שקרב העבודה למטה על ידי הורדה, ועשה הכנה אבל לא נגמר, מדה כנגד מדה נתקרבו בניו אל הכנה. אבל משה שהורידה לארץ וגמר הענין, לו ראוי הכהונה והעבודה ממש, רק שהחרון אף המבואר בפרשת שמות (ד יד) עשה רושם, וניתנה הכהונה לאהרן. והם אמרו כי לא משה לבדו הורידה לארץ, רק כל הדור בכחם, כי ירד על הארץ על ידי מתן תורה, ולכולם ניתנה התורה כאמרם כולם שמעו בסיני וכו' (במ"ר פי"ח ו'). והיינו כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' דייקא, ר"ל דמפני שכולם קדושים, לכך ובתוכם ה' ולא אתם לבדכם הורדתם לארץ ומדוע תתנשאו וגו'. ומשה השיב (במדבר טז ה) בקר ויודע ה', כפירוש רש"י את אשר לו לעבודת לויה ואת הקדוש לכהונה, ואחר כך אמר (במדבר טז ח) שמעו נא בני לוי, ר"ל שאתם לא עשיתם מאומה, רק שאתם בני לוי שהוריד מזבול, לכך המעט מכם וגו' כי זה מדה כנגד מדה לעבוד את עבודת וגו' דייקא, דהיינו הכנה לעבודה הכנה כנגד הכנה, ובקשתם גם כהונה שהיא יותר מן המדה, ודוק.