ישמח משה
ועד השלישי אני בא ליישב הקושיא שיש בהפסוקים הנ"ל דפתח בהטבת המילדות ומפסיק בריבוי עם ומסיים בהטבת המילדות (שמות א כ). וגם ליישב הדקדוק שדקדקנו בפתח דברינו אם ויעצמו קאי על העם, אם כן הרי משני מלשון יחיד ללשון רבים, בהקדים נבאר אמרם ז"ל (ב"ב י' ע"א) גדולה צדקה שמקרבת הגאולה, שנאמר (ישעיה נו א) שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות, עד כאן. דקשה למה מצוה זו מקרב הגאולה טפי משאר מצות. והנ"ל דהנה בבית שמואל אחרון (פרשה זו), כתב לפרש הא דאיתא (במסכת שבת דף ל"א.) באחד שבא לפני שמאי ואמר גייריני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחד, דחפו באמת הבנין שבידו, אתא לקמיה דהילל, גיירו אמר לו כל מה דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה ואידך פירושא היא זיל גמור. ופירש רש"י (ד"ה דעלך) שיקיים ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט יח), ובזה יקיים כל התורה כולה, עד כאן. והנה תמוה מאד על הגר הזה מה ראה לשטות זה לומר שילמדנו כל התורה כולה כשהוא עומד על רגל אחד. ועוד קשה איך נכלל כל התורה במצות ואהבת לרעך כמוך, ופירוש רש"י דחוק. ופירש הוא ז"ל, דהנה איתא דכל אחד מישראל צריך לקיים כל התרי"ג מצות, וצריך להתגלגל עד שיקיים כולן, והנה הגר הזה רצה להתגייר רק באופן שיקנה שלמות בפעם הזאת שהוא בעולם, ולא יצטרך שוב להתגלגל, ויהיה עומד שם אחר פטירתה במנוחה ועונג ועידון, ורגל הוא לשון פעם, כמו שלש רגלים (במדבר כב כח). וזה אמרו גייריני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחד, ר"ל שאוכל לקיים בפעם אחד, בפעם הזאת שאני עומד בעולם הזה, ולא אצטרך שוב להתגלגל. דחפו באמת הבנין דזה דבר שאי אפשר הוא, דהרי אין יכול לקיים מצות כהנים ומצות יבום וכדומה. והנה איתא בספרים דמי שמקשר עצמו עם כל אחד מישראל כנפשו, הרי נחשב כגוף אחד עם כל ישראל, וכל מה שמקיים אחד מישראל כאלו קיים הוא, ומפרשין על פי זה המשנה (שבת ק' ע"ב) ספינות קשורות זו בזו, מטלטלין מזו לזו, והבן. וזה אשר השיב לו הילל כל מה דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה, שבמצות שיעשה חבירך תצא ידי חובתך גם אתה, עד כאן דבריו ובתוספת נופך. והנה לדבריו אינו מובן מה שסיים ואידך פירושא היא זיל גמור.