אגרא דכלה
אכל תשברו מאתם וכו' (דברים ב ו). הבנתי מרמיזת כבוד הרב הק' מהרד"ב זצוק"ל להבין רמיזות הכתוב הלז כפי קט שכלי. דהנה לפי פשוטו קשה דהוה ליה למימר מה"ם, מהו מאת"ם. וגם תיבת בכס"ף מיותר, כי למה דוקא בכסף, יהיה בעד זהב ונחשת וחלופין. וגם ואכלת"ם ושתית"ם מיותר. וגם הוה ליה למימר בחדא מחתא אכל ומים תשברו מאתם וכו'. וגם למה אמר תשבר"ו ולא אמר תקנ"ו. אך דהנה אמר שלא הגיע עדיין זמן ירושת ארץ אדום עד ביאת המשיח, והנה ידוע זה כל עבודת עם י"י אלה לברר מכל אומה חיות ניצוצי הקדושה אשר בתוכם, ואז כאשר יוגמר הבירור ינתנו האומות למרמס רגליהם, כי יתבטלו באין להם חיות. והנה הבירור הוא על ידי כל אוכל ומשקה אשר יאכל וישתה האדם בכוונתו לקיים רצון בוראו, והנה לשם יש מלובשים נצוצין, וכאשר יהיה הכוונה להש"י אז יתברר הניצוץ, מה שאין כן באכילתו ושתייתו למלאות תאותו. והנה כתבו חכמי האמת אכילה שהנאתך ממנה, משוך ידך ממנה באמצע האוכל (עיין גיטין ע' ע"א), וזה חשוב יותר מתענית לשבור התאוה באמצע האוכל, וזה יורה שכוונת האכילה הוא רק לשם שמים להעלאת נצוצין. והנה המגיד הזהיר להבית יוסף שאפילו מים לא ישתה רק במדה, הגם שהמים אין בו הנאה כל כך, עם כל זה גם זה יהיה במדה. וז"ש עדיין לא הגיע זמן ירושת ארץ אדום עד מדרך כף רגל (דברים ב ה), שאז יושלם הבירור מהם, וכעת אין לכם רק לעסוק בבירור. ובכן זאת עשו אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם, הכוונה אכל תשברו שבירה ממש בכסף בעת כוספיכם ותשוקתכם חזק, אז תשברו התאוה ובזה תשברו הניצוץ מאת"ם ממש, ואז ואכלתם. וגם מים שאין בו תאוה כל כך, עם כל זה תכר"ו מלשון כו"ר שהוא כלל המדות, היינו שתשתו במדה כמו שהזהיר המגיד, וגם כן מאת"ם כנ"ל, ואז ושתיתם. ואמר הטעם (דברים ב ז) כי י"י אלקיך ברכך בכל מעשה ידך, ברכ"ך מלשון המבריך את האילך (כלאים פ"ז מ"א), ור"ל בכל מעשה ידיך שאתה עושה באכילה ושתיה וכל עסקי העולם, הכוונה שיבריך בך הנצוצין הנדחים, ועל כן ידע לכתך את המדבר וכו', ר"ל על כן הוליכך מקודם במדבר הגדול, לשבור הניצוצין משר המדבר שהוא הקליפה הגדולה שבכל הקליפות כנודע. וזהו ידע לכתך וכו', שהמשיך הדעת להליכתך במדבר והבן, והמשכיל יתבונן דבר מתוך דבר ויאירו עיניו: