Chasidut על דברים 32:4

וזה אומרו בוא אל פרעה והתרה בו ולא תקשה לך על מה אני מצוה להתרות בו להענישו הלא חזקת לבו מאתי הוא ולא מצידו, לזה אמר כי אני הכבדתי את לבו, כלומר אני לא עשיתי כי אם לבו שהיה לו מכבר שעשהו קשה וחזק עשיתי ככבד הזה לבשלו פעם שניה ושלישית והוא מתקשה יותר וזה ראוי אליו לצד שהוא הקשה את לבו מכבר וראוי לפורעניות ואם ללצים הוא יליץ שעל ידי המכות הוא מתקשה יותר ועל כל פנים הכל מצידו הוא במה שהקשה לבו מאז, וישרים דרכי ה'. ועל כן סמכו חז"ל (שמות רבה י"ג, ג') דבריהם זה למה שאמר למעלה אם ללצים הוא יליץ עיין שם. ללמדך שהכבדת הלב הוא בדרך זה, ואל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא (דברים ל"ב, ד').

או יאמר לך לך מארצך (בראשית יב א). בהקדים לפרש הפסוק (משלי י"ב ז') הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד, על פי מה שדרשו רז"ל בפרק קמא דמסכת תענית (דף (מ"א) [י"א] ע"א) על פסוק (דברים לב ד) אל אמונה ואין עול, כשם שהקב"ה משלם שכר טוב לצדיקים בעולם הבא אפילו על מצוה קלה שעושין, כך משלמין שכר לרשעים בעולם הזה אפילו על מצוה קלה שעושין, וכשם שנפרעין מן הרשעים בעולם הבא אפילו על עבירה קלה שעושין, כך נפרעין מן הצדיקים בעולם הזה אפילו על עבירה קלה שעושין, עד כאן דברי הגמרא. הרי מבואר דבצדיקים העונש בעולם הזה והשכר בעולם הבא, וההיפך ברשעים. וזה שאמר הפוך רשעים, דהיינו שבהם ההיפך מצדיקים כנ"ל, ולכך ואינם כי השכר נקלה ואבד בעולם הזה העובר כצל, אבל ובית צדיקים יעמוד, כי שם ביתם בעולם החיים הנצחי כנ"ל. והיוצא מזה, דהצדיקים שורשן ועקרן למעלה, וכאמרם ז"ל (קידושין מ' ע"ב) למה הצדיקים דומים בעולם הזה, לאילן שנטוע כולו במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה. והנה ארץ ישראל ארץ הקדושה יקרא לה, ירושלים של מטה כנגד בית המקדש שלמעלה, שער השמים מקום מעבר הנשמות דוגמת מקור הנשמות דלעילא, ויחוס גדול יש לנשמות ישראל עם ארץ ישראל. והיינו לך לך לעצמך ולשורשך, ושוב מצאתי פירוש זה באלשיך הקדוש והנאני.

ולזה אמר הכתוב זאת חקת התורה אשר צוה ה' וגו' ותרגומו דא גזירת אורייתא וכו'. כלומר כי גם החוקים והמשפטים הנאמר בתורה הנקראים גזירת אורייתא הנה כולם המה אשר צוה ה', הוי"ה הרחמים. שכל הדינים הם רחמים גמורים חסדים אמיתיים מהאל הטוב. ועל כן דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה וגו' להראות כי הדינים המה הטובים למאוד תכלית ההטבה עד שהיא מטהרת הטמאים. כי המקבלן באהבה ושב על ידיהם לבורא עולם יוטהר נפשו מכל וכל, יראה זרע יאריך ימים וגו' ויגיע לו כל הטובות. ואמנם זה שהיא מטמא את הטהורים גם כן מרמז על הנזכר. והיא כי האדם שמדמה בנפשו כי הוא טהור מכל וכל ואין עליו נידנוד עבירה מעודו. כשרואה שיסורין באין עליו אז ח"ו ידבר דברים אשר לא כן וידמה כי ח"ו הקב"ה עובר עליו הדין להענישו בחנם בלא דבר כי בא לו זה ממקרה טבע העולם ופגעיו. או על ידי רעת מזלו שנולד בו ממערכת השמים והכוכבים. כמו שמצינו באיוב בבוא אליו היסורין לא עצר כח לקבלן באהבה ולהאמין כי הכל בא מהשגחתו יתברך והצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה וגו' (דברים ל"ב, ד'). רק מאחר שהיה צדיק בנפשו מאוד, הכחיש ההשגחת אלהות להכנס תחת דעת אלו הפתאים פעם אחת כל ימי חייו לא יאמר זה כי מי המתפלספים לדבר סרה על ה' לומר כי מסר העולם תחת ממשלת המזל ומאורעותיו ומקרה פגעי העולם. ופתח לקלל יום הלידה וליל הריון כי אמר שלידתו והריונו במזל רעה גרם לו זה. עד שהוכיחו לו ריעיו כי האל לא יעות משפט וגו' אם בניך חטאו לו וישלחם ביד פשעם (איוב ח', ג'-ד') (וזה לא הועיל לו לגמרי כי הוא היה באמת צדיק גמור מעודו וידע שלא פגם כלל. עד שבא אליהו בן ברכאל הבוזי והגיד לו האמת שגלגולו גרם לו זה שהיה גלגול תרח ונתחייב ביסורין מאז כנודע מדברי מרן הרב האר"י ז"ל. ועיין בזוה"ק פרשת פינחס שהאריך בזה כי כל מאורעות האדם כולם באין בהשגחה מלובש במקרה טבע העולם והכל לפי דעת תמים דעות ברוך הוא בערך האדם בגלגול זה או בגלגולים אחרים שעברו עליו עיין שם היטב ותבין). ובזה הם מטמאים הטהורים, אלו הטהורים בעצמם נטמאים מהדינים לחשוב דברים אשר לא כן, על ה' ח"ו. אבל מי שטעם טעם יראת בוראו יאמר זכיתי לבי וגו' ואיזה עבודה די לפני מלך גדול ונורא בזה כידוע. או כה יאמר הכתוב זאת חקת התורה דא גזירת אורייתא כנאמר כאשר ויקחו אליך שיקבלו דבריך שהודעת להם כאומרו והודעתי את חקי האלהים כנזכר אז הנה פרה אדומה שכל בחינת הדינים הנרמזים בפרה כולם תמימים הם וטובים אשר אין בה מום ודין כלל. כי מום הוא מספר אלהים כידוע אבל באמת שאין בהם בחינת הדין כלל כי אם הכל טובה וחסד כדבר האמור.