באר מים חיים
ויאמר ה' אל משה בֹּא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'. לכאורה צריך להבין למה לא אמר לו מה שיאמר אל פרעה, גם כפל אומרו את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם והיה די באחד גם שארי דקדוקים יובן למבין. ואכן כבר כתבנו בכמה מקומות בפירוש מאמר חז"ל, (בראשית רבה מ"ב, ג') אין לך שעה קשה כאותה שעה שכתב בה (דברים ל"א, י"ח) ואנכי הסתר אסתיר וכו', והענין על פי מה שאמרו חז"ל (שמות רבה י"ג, ג') על פסוק (משלי ג', ל"ד) אם ללצים הוא יליץ וגו' וזה לשונו: הקב"ה מתרה בו באדם פעם ראשונה שניה ושלישית ואינו חוזר בו, והוא נועל לבו מן התשובה וכו' עד אף כך פרעה הרשע כיון ששיגר הקב"ה ה' פעמים ולא השגיח על דבריו אמר לו הקב"ה וכו' הריני מוסיף טומאה על טומאתך הוי כי אני הכבדתי את לבו וגו' וכן הוא בדברי הרמב"ם ז"ל באריכות (בפרק ו' מהלכות תשובה הלכה ג') עיין שם. וזה ענין הסתרת פנים שאמר הקב"ה ואנכי הסתר אסתיר פני מהם וגו' כי הנה כאשר הקב"ה שולח יסורין וצער על האדם, והאדם נותן דעתו ולבו להשגיח על מה אירע לו כך והלא אין דבר בעולם שיעשה מעצמו והכל נגזר מן השמים כמאמר חז"ל (חולין ז':) אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, ואם כן על מה עשה ה' ככה לשלוח עלי יסורין האלה לצערני והלא טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו אם לא שרצונו אשר על ידי יסורין האלה אזכור בבוראי יוצרי שאשוב לפניו בתשובה שלימה ולחזור לתורתו ומצוותיו לעבדו בלבב שלם כמאמר חז"ל (סנהדרין ק"א.) נענה רבי עקיבא ואמר חביבין יסורין וכו' מקרא אני דורש (דברי הימים-ב ל"ג, א') בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וכו' עד אלא מכל טורח שטרח בו חזקיהו אביו ומכל עמל שעמל בו לא העלהו למוטב אלא יסורין שנאמר וילכוד אותו מלך בבל ויאסרהו בנחשתים וגו' וכהצר לו חלה את פני אלהיו ויכנע מאוד מלפני אלהי אבותיו וגו' (שם שם, י"ב). ונמצא כאשר שם האדם זאת על לבו וכך עושה להשגיח על כל דבר לא טוב שבא לנגדו לעורר לבו לומר שודאי זה שלח הקב"ה לעוררני ולהזכירני שאשוב עדיו בתשובה לעבוד לו באמת ובאהבה ונעשה נכנע ושפל לפני בוראו בשבירת לבבו, ושש ושמח בראותו הטובה הגדולה שעשה לו אלהים להשגיח עליו ולפקח על עניניו לגלגל עמו להזכירו להחיותו להיטיב אחריתו ולקרבו אצלו כחיבת אב על בנו, וכמאמר הכתוב (משלי ג', י"ב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח ואומר (תהלים צ"ד, י"ב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה. הנה ודאי אשר זה המכה היא לו רפואה שלימה וטובה גדולה וחסד גדול מאת ה' לרפאותו רפואת הנפש להיטיבו באחריתו, ואולם גם זאת ידע אשר אם האדם נותן דעתו על זה הנה ודאי הקב"ה ימלא רחמים עליו ויקל הצער מאתו תיכף ומצמיח לו מזה הרעה טובה גדולה כי כל עיקרו לא באה הצרה אליו כי אם בכדי שישוב אל ה' וכאשר שב ורוצה לקרב עצמו למלך עולמים הנה כבר עשו היסורין את שלהם ואז נהפכין לו לטובה ולברכה, ועל זה אמרו חז"ל (בראשית רבה ל"ג, ג') אשריהם הצדיקים שהן מהפכים מדת הדין למדת רחמים כי הצדיקים בעת שבא מדת הדין עליהם אז באמת הם יודעין כי זה רחמים גמורים מאת ה' בכדי לזכותם על ידי זה לקרבם אליו לעבודתו, ונמצא עושים ממדת הדין שעליהם מדת הרחמים לידע ולהבין באמיתיות לבבם כי זה רחמים מרובים וחסד גדול מאת האל יתעלה שמו, וכן ה' הטוב גומר עליהם ונעשה מדת הדין הזה לרחמים עליהם אשר יתהפך הקללה לברכה ומצרה רוחה ורואים אשר הן ברוחניות נשמתו הן בגשמיות גופו, מדת הדין הוא רחמים גמורים. אבל אם האדם אינו שם על לבו בפגעים ומקרים רעים הבאים לפניו לומר כי אלו שלוחים הם מבורא עולמים להזכירו בזכרון טוב לשוב לעבודת שמו ותולה הכל בטבע ובמקרה העולם לומר מקרה בלתי טהור הוא, כי לא טיהר נפשו ורוחו להבין אשר אין דבר בכל העולם שיֵעָשֶה בלתי השגחתו יתברך והוא המשפילי לראות בשמים ובארץ, וסובר כי כן יקרה מעצמו בסיבות העולם פעם כך ופעם כך, זה יעשר וזה יעני מעצמו וה' לא ראה, הנה זה המכה מכה אותו יותר מכל המכות שיעברו עליו כי כיון שאינו נותן לב לשוב על ידיהם כמאמר הכתוב (ירמיה ב', ל') לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו הנה ח"ו אין עת וסוף להם כיון שלזה באו וזה לא נעשה.
באר מים חיים
וזה מאמר הקב"ה (דברים ל"א, י"ח) ואנכי הסתר אסתיר פני מהם וגו'. כי כאשר ח"ו יתגברו עוונות האדם למאוד וכחול ירביון ואז הדין נותן שח"ו ימנע התשובה מהם וכמו שכתב הרמב"ם הנזכר (פרק ו' הלכה ג' מהלכות תשובה), וזה הוא מניעת התשובה שיאמרו על כל דבר הבא לידם מקרה העולם הוא זה ולא מאתו יתברך ועל כן אינם נותנים לב לשוב אל ה' וזה הוא הסתרת פנים כי הפנים הוא מה שעושה ה' פעולותיו בארץ שעל ידם יוכר ויתראה אלהותו יתברך בעולם הן בפעולות הטובות הן פעולות הרעות. דבר שיתראה אלהותו על ידי זה נקרא פנים וכשהקב"ה מסתיר זה שלא יראוהו על ידי פעולותיו נקרא הסתרת פנים ועל כן קשה הסתרת פנים יותר מצ"ח קללות כי הקללה גופא אם אין בה הסתרת פנים אז היא לטובה ולברכה ואת אשר יאהב ה' יוכיח, ועל זה אמרו (שמות רבה כ"ו, ב') במה שהקב"ה מכה בו מרפא אבל כשיש בה הסתרת פנים ודאי שרעה גדולה היא זה יותר מן הקללה. ואולם דבר זה אינו לעולם ח"ו כי (תהלים ק"ג, ט') לא לנצח יריב ולא לעולם יטור וגו' ובהתרבות יסורי האדם ודאי אשר החי יתן אל לבו לשוב אל ה' בכל לבב והקב"ה יקבלו לפניו בתשובה שלימה, כי כבר הבטיח הקב"ה לעם ישראל שסופן לעשות תשובה ומיד הם נגאלין כמו שאיתא (דברים ל', א'-ג') והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה וגו' ושבת עד ה' אלהיך וגו' ושב ה' אלהיך את שבותך וגו', וכמו שאיתא ברמב"ם (פרק ז' מהלכות תשובה הלכה ה') ואמרו חז"ל (סנהדרין צ"ח.) בפסוק (ישעיה ס', כ"ב) אני ה' בעתה אחישנה, זכו אחישנה לא זכו בעתה והוא על ידי שיעמיד עליהם מלך כהמן עד שיחזרו בתשובה אליו מלב ונפש. רק באומות העולם שנאמר בהם (איוב י"ב, כ"ג) משגיא לגוים ויאבדם וגו' מסיר לב ראשי עם הארץ ויתעם בתהו לא דרך, בהם ימנע התשובה עד אשר יאבדם מן העולם כמו שעשה לפרעה וחילו ולסנחריב ולסיסרא וכדומה.
באר מים חיים
והבחינה השנית בישראל היא, כי הן אשר אף שאני ה' לא שניתי ותמיד בידו כח המהוה להתהוות עולם מחדש לעשות נסים ונפלאות בשיבור טבע עולם הזה להיות נראה פני ה' תמיד על ידי שידוד המערכות. מכל מקום לפעמים המניעה הוא מאתנו בני ישראל כשאין עבודתינו עולה לפניו בלמעלה מטבע כוחי הגוף לעובדו בבחינת בכל נפשכם אפילו הוא נוטל את נפשך ולשבר כוחי גופו מכל וכל בשביל עבודתו יתברך. רק העבודה אינה אלא בדרך טבע העולם וטבע מזג הגוף שלא לענותו ביותר מטבעו. אז גם הוא יתברך לא יעשה נפלאות לנו למעלה מהטבע כי (איוב ל"ד, י"א) הן פעל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו (כאשר הארכנו מזה במקום אחר). וכמאמר חז"ל (סנהדרין צ"ח:) אמור מעתה ראוין היו ישראל להעשות להם נסים בימי עזרא כו' אלא שגרם החטא וכו' עד כאן. ומוכרח הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו להלביש את נפלאותיו ונסיו בתוך דרך הטבע וסיבה מסיבות העולם. כמו לתת בלב כורש שיצוה לבנות בית המקדש אף שזה ודאי מאת ה' הוא. כי מה נשתנה כורש מכל מלכי אדמה שירצה הוא בבנין המקדש יותר מכולם אם לא שה' הטוב נתן זאת בלבבו. מכל מקום כיון שנתלבש בטבע וסיבות העולם, יוכל המתעקש לסבור ולומר מקרה הוא שקרה כן בסיבה מן הסיבות שהוא רצה ולא הם. או נס מרדכי ואסתר אף שודאי פלא מאת ה' הוא שיהפך לבב אחשורוש מכל וכל ולצוות עוד להרוג אוהבו מעודו המן בן המדתא, ולהרוג בעמו ביום אשר חשבו על היהודים. מכל מקום אין הנס נגלה לעין כל, כי יוכל המחוסר אמנה לומר מקרה קרה שבלילה ההוא נדדה שנתו וקראו לפניו טובת מרדכי עליו, ואסתר המלכה נשאה חן בעיניו עד שנעשה כך ולא ח"ו מאת ה' הוא. ועל כן לא נזכר בכל מגילת אסתר שום שם הוי"ה מפורש רק ברמז במאמר אסתר (ה', ד') י'בוא ה'מלך ו'המן ה'יום שהוא ראשי תיבות הוי"ה (כמו שאיתא בדברי הרב האר"י ז"ל בכוונת שמות היוצאין מן המגילה) כי באמת כל בחינת הנסים בעולם הוא מבחינת הוי"ה המהוה חדשות בארץ. ואך לפי שהיה הנס בהסתר בתוך דרך הטבע לא הוזכר שם הוי"ה מפורש רק ברמז לומר כי מאתו הוא ובהסתר (ועיין בסידורו של שבת (שורש ב' ענף ב' עלה ח') ביארנו בזה בדבר נכון בעזרת ה' יתברך אומרם ז"ל (חולין קל"ט:) אסתר מן התורה מנין שנאמר (דברים ל"א, י"ח) ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא. כי זה נקרא הסתרת פנים שפנים הנגלים נסתרים עתה בסיבות העולם. תדרשנו משם ולא נכפיל).