ישמח משה
והנ"ל בישוב כל זה, ונקדים ליישב מה שהקשו התוספת בסוטה (דף י"א ע"א) ד"ה ולעולם, דבפרענות כתיב (דברים לב ל) איכה ירדוף אחד אלף וכו', ובמדה טובה (ויקרא כו ח) ורדפו מכם חמשה מאה וגומר. ונקדים ליישב המדרש התמוה המפורסם (מדרש רבה איכה א' סי' ל"ב (איכ"ר א' ל"ב) כי ה' הוגה, יכול על מגן, תלמוד לומר על רוב פשעיה. ורבו בו הפירושים, ואף אני אענה חלקי, על פי מה שאמרתי לפרש על הפסוק (ישעיה מ"ט י"ד) ותאמר ציון וגו' עד (ישעיה מט טו) ואנכי לא אשכחך, על פי דברי הגאון מהר"י בספר לוחות העדות, על מאמר רז"ל בברכות פרק קמא (דף ז' ע"ב) מזמור לדוד (תהלים ג א), קינה לדוד מבעי ליה, למה הדבר דומה לאדם שיצא עליו שטר חוב קודם שפרעו עצב, לאחר שפרעו שמח. אף דוד כיון שא"ל הקב"ה הנני מקים כו' (שמואל ב' יב יא), היה עצב שמא עבד או ממזר דלא חייס, כיון דחזא דאבשלום שמח, משום הכי אמר מזמור דסתם ברא חייס על אבא. והקשה מהרש"א דסגי באמרו למה הדבר דומה לאדם שיצא עליו שטר חוב, ומה שאמר שוב אמר שמא עבד כו', אינו שייך למשל ומילתא אחרינא הוא. ומפרש הגאון הנ"ל דיש שני מיני יסורים. (א), הבא מכח מה שבעונו הסיר השי"ת פניו והשגחתו ממנו, וממילא נופל תחת פגעי הזמן ומקרי הטבע ומערכת הכוכבים ממסילותם אם הם לרע לו, ויסורין כאלו אינם מכפרים העון, כיון שאינם באים במכוון לכפר, רק שמכח הסרת השגחתו ית' מאליו נפל תחת הטבע. (ב), יסורים שהם למעלה מהטבע והמזל הבאים בהשגחה לכפרת עון, ויסורים כאלו מכפרים. וז"ש לאחר שפרע שמח, כך דוד אמר שמא עבד או ממזר, וזהו יסורים הבאים מחמת הטבע דעבד או ממזר ודאי לא חייס, אם כן אינם מכפרים ועדיין לא פרע החוב, כיון דחזה דאבשלום הוא שמח דסתם ברא חייס, וזה דלא חס על כרחך אינו מכח הטבע, אם כן מכפר ופרע החוב, לכך שמח ואמר מזמור, עד כאן דבריו ז"ל ודפח"ח. וז"ש ותאמר ציון עזבני ה', היינו שהסיר ממני השגחתו וה' שכחני, וממילא באו היסורים מפאת הטבע ומערכת השמים המורים לרע ח"ו. ועל זה השיב התשכח אשה עולה וגו', וכאן גם אלה תשכחנה וכמ"ש (איכה ב כ) אם תאכלנה נשים פרים וכו', על כרחך זה הוכחה ואנכי לא אשכחך, אלא שיסורים כאלו שהם למעלה מהטבע, הם בהשגחה הבאים לכפרת עון, והבן וכמדומה שהגאון הנ"ל בעצמו פירש כן בספרו על הפטורת, עיין שם. וז"ש (איכה ד' י) ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן היה לברות למו בשבר בת עמי, ר"ל שמזה שהוא דבר היוצא חוץ לטבע, הוכיחו לעצמן שהיה בהשגחה ומכפר העון, והבן. ועל פי זה יתבאר המדרש הנ"ל, יכול על מגן, היינו בחנם בלי כפרת עון דהעונש בהסתרת פנים, תלמוד לומר על רוב פשעיה, כי העונש כדי על הפשעים. ויש להמתיק הפירוש הנ"ל על המדרש ביותר, דיהיה לו שייכות לרישא דקרא בהיו צריה לראש, דקשה לי קושיא עצומה דהא מגילת איכה מכלל הכתובים, וקיימא לן דכל הכתובים ברוח הקודש נאמרו, ועיין בע"ע שהקשה הא ירמיהו נביא היה, וראוי היה להיות מכלל הנביאים, ועיין בפתיחה למגלת רות דשם מתרץ לקושיא הנ"ל, ותורף תירוצו הוא דמכל מקום המגילה הנ"ל לא חובר במדרגת הנבואה, רק במדרגת רוח הקודש, עד כאן. והנה גם על זה קשה, איך יתכן שיתחבר בזה רוח הקודש, הא איתא במסכת שבת (דף למ"ד ע"ב) (קהלת ח טו) ושבחתי אני את השמחה, זו שמחה של מצוה. ולשמחה מה זו עושה, זו שמחה שאינה של מצוה. ללמדך שאין השכינה שורה לא מתוך שחוק ולא מתוך עצבות, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, עכ"ל. משמע אבל מתוך עצב אף של מצוה לא, ואם כן קשה הלא אין עצב גדול ממגילת קינות, שנאמר (איכה ב יא) כלו בדמעות עיני וגומר וכהנה וכהנה, ואיך יתכן בזה רוח הקודש.