Chasidut על איכה 4:22

ויהי מקץ וגו' (בראשית מא א). במדרש (ב"ר פ"ט א') ויהי מקץ שנתים, קץ שם לחשך זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה, ומאי טעם קץ שם לחשך, שכל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם, דכתיב (איוב כח ג) אבן אופל וצלמות, נעקר יצר הרע מן העולם אין אופל וצלמות בעולם. דבר אחר קץ שם לחשך, זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים, כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום, עד כאן. ואומר דרשוני וחיו דאין לו ביאור. וגם מה שייכות לפירוש הראשון עם הפסוק ויהי מקץ. והנ"ל בזה על פי מ"ש בפרשת פנחס על הפסוק (ישעיה סג ד) כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה. ושורש הדברים כי אין ישראל נגאלין אלא בתשובה (סנהדרין צ"ז ע"א), והנה בעתו היא העת שהשי"ת יודע שישובו כולם, כי הכל צפוי והרשות נתונה (אבות פ"ג מט"ו), והידיעה אינו מכריח, ולכך קץ הד' מכל עין נסתר, כי אם היה נגלה לנביא, כבר היה התשובה בהכרח וההכרח לא ישובח, ולא היה התשובה ההיא גורם הגאולה, רק הצדיקים שבלבא תלין יכולין לידע, כמ"ש במדרש (קה"ר פ"י י"ד) כתבתי עליך שחכם אתה ואתה מבקש לכנס לארץ. וכבר נודע (זוהר ח"א כ"א ע"ב) כי יעקב ומשה כחדא אזלין, ועל כן השיג יעקב וידע זמן הקץ, והיינו דכתיב (פרשת ויחי, בראשית מט א) ויאמר האספו ואגידה לכם, ואמרו רז"ל (פסחים דף נ"ו ע"א) בקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה. והנה לכאורה יפלא אם כן איך אמר ואגידה כיון שלא הגיד, והלא כתיב (מיכה ז כ) תתן אמת ליעקב, (וכבר עמד על זה בנזר הקודש). ולפי מ"ש י"ל דבאמת גילה להן, אלא שלולי שנסתלקה ממנו שכינה לא היה יכול לגלות, כי השכינה היה מדברת מתוך גרונו דיעקב ומשה כחדא אזלין, ואם כן היה הדבור מכריח, והקב"ה בקש למלאות רצונו כדכתיב (תהלים קמה יט) רצון יראיו יעשה, ועל כן נסתלקה ממנו השכינה שדבורו לא יהיה מכריח, ואז גילה להן הקץ, והבן. ועם זה יובן מ"ש רז"ל (שם בפסחים) אמר שמא ח"ו יש פסול במטתי, אמרו שמע ישראל וכו' (דברים ו ד), מיד ענה אותו הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, דידוע דה' ימלוך לעולם ועד (שמות טו יח), היינו לעתיד כי אז ונגלה כבוד ה' (ישעיה מ ה), והיה ה' למלך על כל הארץ (זכריה יד ט), ועל אז נאמר (תהלים קמו י) ימלוך ה' לעולם וכו', ה' ימלוך לעולם ועד, כי שוב לא יפסק ולא יוסיף עוד להגלותך (איכה ד כב), ויהיה מלכותיה מלכות עלם וגו'. ועל פי זה מבואר, כי מעיקרא היה יעקב סבור שיש ח"ו פסול בבניו ולכך נסתלקה ממנו השכינה, אבל כשאמרו לו ח"ו כשם שאין בלבך אלא אחד וכו', ונתוודע לו כי מטתו שלמה וכולם צדיקים, אז ידע והבין האמת דלכך נסתלקה ממנו השכינה, כדי שעל ידי דבורו לא יהיה הכרח, ואם כן יפעל התשובה שיתגלה מלכותו לעד ולנצח נצחים, לזה אמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ר"ל דלכך נסתלקה, והבן. ועל פי זה נ"ל לבאר המדרש הנ"ל, דהמדרש מפרש לקרא דקץ שם לחשך בתרין אנפין ובקנה אחד עולין, דהיינו פירוש א' קץ שם לחשך של גלות, שהעולם כולו בחשך ולא נגלה כבוד ה', ויש קץ ידוע לו ית' שיתגלה כבודו במהרה בימינו. פירוש הב' קץ שם לחשך, דר"ל קץ הימין שם לחשך וסתר שאינו נגלה לשום בריה, כענין שנאמר (תהלים יח יב) ישת חשך סתרו כמו שפירשתי והבן. ובקנה אחד עולים דמשום זה הקץ שם לחשך וסתר, משום שהקץ הידוע הוא תולה בתשובה גמורה שיסתלק היצר הרע מכל וכל בבחירתינו, ואלמלי היה נגלה, היה מוכרח ולא היה גורם הגאולה. והן הן דברי המדרש כתיב קץ שם לחשך זמן נתן לעולם וכו', דהיינו הפירוש הראשון שכתבתי, ואמר עוד מ"ט קץ שם לחשך, דהיינו כפירוש הב' ובקנה אחד עולין, דהיינו מ"ט הקץ הוא מכוסה ונסתר, על זה מתרץ משום שכל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם, וכשנסתלק יצר הרע על ידי תשובה גמורה אז יסתלק החשך, ואם כן הכל תלוי בתשובה וצריך להיות בחיריי, ואם היה נגלה היה מוכרח וכמוה כאין הוא. ולכך סמך המדרש הנ"ל על הפסוק ויהי מקץ שנתים ימים, דהא קשה איך נימא דקץ הימין הוא מכוסה ונעלם, הא הוא מפורש ונגלה דכתיב (תהלים צ טו) שמחנו כימות עניתנו, וידוע (סנהדרין צ"ז ע"א) דשית אלפי שני הוי עלמא, ואם כן כמה שנים שנחרב הבית והתחיל הגלות קודם כלות שית אלפי שנים הנ"ל, על כרחך צריך לומר החצי בגלות לא פחות ולא יותר, והבן. אך כבר עמדו על זה הא עינינו רואות שאין כל כך שנים עד כלות אלף הששי כמו מזמן הגלות ועד עכשיו ואף לא השליש. ותירצו שיתארך ויתפשט הגלגל והזמן כמו המקום, שנאמר (ישעיה נד ב) הרחיבי מקום אהלך, ולפי זה שוב אינו ידוע כלל כמה יתארכו הימים אחר ביאת המשיח. והנה במגלה עמוקות פירש ויהי מקץ שנתים ימים, דהוא רמז להגאולה דאחר הקץ יהיו שנתים ימים, ר"ל דיתארכו הימים ויהיה יום כמו שנה, ואם כן מיושב הכל בס"ד, ומדוקדק לפי זה מקץ ולא כל הקץ, דהיינו כל ימות המשיח, והבן. ועל דרך זה יבואר גם כן דבר אחר זמן ניתן ליוסף וכו', נתכוון לפירוש השני של מגלה עמוקות שפירש ויהי מקץ שנתים ימים, לפי שיוסף נענש שהיה במשמר שנתים, משום ימים, שבטחונו היה שאחר שני ימים יצא מבית האסורים על ידי שר המשקים, על כן נגד ב' ימים ניתן לו להיות עוד ב' שנים יום לשנה, עיין שם בארוכה. ומצורף לזה מ"ש האלשיך דעשר שנים היה ראוי להיות בבית הסוהר נגד י' טיפין, והרי ישב י"ב שנה, ודו"ק היטב כי נכון הוא בס"ד.

עוד יתבאר (ישעיה מ א) נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם, (ישעיה מ ב) דברו על לב ירושלים וגו'. על פי מה שפירשתי בפרשת פקודי (שמות לז כב) על הפסוק ובצלאל וכו' עשה את כל אשר צוה ה' את משה, שהסכימה דעתו לדעת המקום אף מה שלא אמר לו רבו, שהרי אמר לו שיעשה הכלים והארון והמזבחות, ואחר כך המשכן, אמר לו הכלים אשר אני עושה היכן אכניסם, אמר לו משה בצל אל היית וידעת (ברכות נ"ה ע"א). ואמרתי על פי אגודת אזוב בריש מגילת איכה, שכתב בשם הזוהר (ח"ב ק"ח ע"ב) שכל זמן שלא עבר רוח הטומאה מן הארץ, אקדים דלבר. ואחר שיעבור רוח הטומאה, יקדים מוחא דלגו. והנה כתב עוד שם דהעיר, ואחר כך רבתי עם (איכה אא), היינו דאקדים דלבר, עד כאן דבריו עיין שם. ועל פי זה מבואר, דידוע דהצל אינו דבר עצמותו, רק המשתלשל ממנו. והנה משה שהיה דבוק בעצמותו, ושם אין שטן ואין פגע רע והוי בעיניו כמו לעתיד, אמר שיעשה הכלים תחלה. אבל בצלאל היה בצל, לכך ידע שעדיין לא נתקן והבן, והקב"ה ידע מה בחשוכא אף שעמיה (דניאל ב' כ"ב) שרא נהורא, והבן זה כי נכון הוא בס"ד. ולכך לעתיד דברו על לב ירושלים וקראו אליה כי מלאה צבאה, דהיינו מוחא דלגא כי היכל ה' המה (ירמיה ז ד) והבן, ואמר הטעם דיקדים אז מוחא דלגו, כי נרצה עונה, כמו שפירש הרד"ק נשלמה עונה, כמו אז תרצת הארץ את שבתותיה (ויקרא כו לד), ולא יהיה עוד למזכיר עון (יחזקאל כט טז), כי לא יחטא עוד כי יעבור רוח הטומאה מן הארץ, ולא יהיה עוד אבן נגף וצור מכשול בעולם. והנה בשורת יציאות מצרים היה נחמה, אף כי לא הובטחו שלא יהיה עוד בגלות, וכן כשפקדם בבבל. ואם כן בשורת גאולה העתידה הוא נחמה כפולה, א' שיגאלם, ב' שלא יוסיף להגלותם. והנה כתיב (איכה ד' כב) תם עונך בת ציון ולא יוסיף להגלותך, אלמא דהטעם דלא יוסיף להגלותך, משום דתם עונך. ועל פי זה יתבאר נחמו נחמו עמי, ר"ל נחמה כפולה כנ"ל, ובמה, מפרש יאמר אלקיכם לעתיד דברו על לב ירושלים וקראו אליה כשתהיה על מכונה, כי מלאה כבר צבאה היינו מוחא דלגו, ואם כן התחיל מבפנים, והוא סימן שלא יוסיף להגלותה, והיינו הנחמה כפולה. והטעם שלא יוסיף להגלותה, הוא כי נרצה עונה שנשלם עונה כנ"ל, ואמר ראיה לזה הסימן המבואר בזוהר כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה, היינו עונש אחד קודם בואו בעת הודעתו, והשניה בעת בואו, וקשה הלא לרעה יש חזרה (ברכות ז' ע"ב), ואם כן אין עונש בהודעתו כי לא יצטערו, אלא ודאי דעל ידי סימן הנ"ל יהיה צער, והבן.

קלים היו רודפינו מנשרי שמים וכו' (איכה ד יט), ואחר כך אמר (איכה ד כא) שישי ושמחי בת אדום וכו' גם עליך תעביר כוס וכו'. הנה לא זכר כלום מה עשה אדום. ונ"ל דגלות אדום הוא הכולל כל הגליות, על כן היה משתתף עם כל אחד מהגליות. והנה שר אדום הוא הס"מ ק"ל מן שמיא נפל (דניאל ד כח) , הוא אשר הפילוהו מן השמים כנודע (שמו"ר פכ"א ה'), והוא אשר השתתף גם בגלות הכולל הראשון גלות מצרים, והק"ל נשמע בית פרעה באו אחי יוסף (בראשית מה טז), שמו בגימטריא קל"א אילן (ב"מ ס"א ע"ב). והנה האלף שבשמו הוא ניצוץ הקדושה המחיה, ומבלעדו הוא ק"ל. והנה אמרה כנסת ישראל גם בתמרורה הראשון בגלות בבל קלי"ם היו רודפינו, כל רודפנו בכל גלות הם מסטרא דהק"ל, מנשר"י שמי"ם מאותן שנשרו ונפלו מן השמים ס"ם, וגם מן הנפילים אשר נפלו בדור המבול נופל וגלוי עינים (במדבר כד ד), אשר מהם באים כל חכמות החיצוניות והדעת דסט"א, לייעץ עצות על שונאי ישראל כנודע מבלעם שיינק מהם, והיה הדעת דסט"א לקבל משה בקדושה, כמו שאמרו חז"ל (במ"ר פי"ד כ') בישראל לא קם (דברים לד י), אבל באומות העולם קם ומנו בלעם זה לעומת זה עשה אלקים כמ"ש בזוהר הק' (ח"ב כ"א ע"ב). וז"ש על ההרי"ם דלקונו, דהנה נאמר (עובדיה א כא) ועלו מושיעים וכו' לשפוט את ה"ר עשו, לשפוט את עשו מיבעיא ליה, כי הה"ר מה חטא. אבל להיות הוא הכולל בב"ל יו"ן מד"י אדו"ם בגימטריא ה"ר, ויהיה זה המשפט על עשו על שהשתתף עם כל אחד. והנה להיות שנקרא הוא ה"ר, כולם נקרא על שמו הרי"ם. וז"ש על ההרים דלקונו רדפו אותנו בכל המלכיות, במדב"ר ארבו לנו היינו במדבר תיכף אחר יציאת מצרים ויבוא עמלק וכו' (שמות יז ח), על כן סיים שישי וכו' עליך יעבור כוס א', תשכרי ב', ותתערי ג', פקד עונך בת אדום (איכה ד כב) ד', גלה על חטאתיך ה', במהרה ינקום ה' נקמת תורתו ונקמת עמו: