שם משמואל
ולפי האמור יש לפרש ענין הפרים שמקריבין בסוכות עבור שבעים אומות, היינו שידוע שסוכות הוא זמן החסדים כידוע בכוונות, ע"כ הוא זמן קירוב חלקים הנדחים בין האומות, וכענין שיהי' לעתיד שפליטי האומות יעלו לחוג את חג הסכות משא"כ בשאר ימים טובים, משום דאז הוא זמן קירוב רחוקים, וע"כ מקריבין אז עליהם קרבנות היינו שממשיכין להם השפעה וכלליות קדושה, ועי"ז חלקי הטוב שבהם מתקרבים כנ"ל, ובאין ומתגיירין או הנפשות עולות מתוך הטומאה ונתגלגלו בישראל, ולפי"ז יובן מה דמשמע שע"י שמקריבין עליהן הן מתמעטין, [ואף שבפירש"י יש לפרש שהקרבנות הן רק להגין עליהם מן היסורין, אבל בזוה"ק ח"ג (רנ"ט.) מבואר כמו שכתבתי שהרי הקשה אי הכי רע עין הוינן לגבייהו, דאלו לפי מה שנראה מפשטות לשון רש"י אדרבה טבותא לבד עבדינן בהדייהו להגן עליהם מן היסורין, וכן משמע במדרשים כבזוהר וכמו שכתבתי] שהרי חלקי הטוב שבהם הולכים ומתבררים עד דיתקיים בהו ביבוש קצירה תשברנה (ישעי' כ"ז י"א), וישארו אפם ואין, ומדה זו תתנהג עד יובל הגדול ששמיני עצרת רומז אליו והדברים עתיקים, וע"כ בשמ"ע אין מקריבין עליהם כלל כי כל חלקי הטוב כבר נדבקו בישראל וחלקי הרע כלים ונאבדים:
ישמח משה
ופאת זקנם לא יגלחו. "פאת "זקנם ר"ת פ"ז, (כי הוא"ו היא רק לשימוש), כי הוא מתיקונא רישא דאריך אנפין י"ג תיקונא דיקנא כנודע ראשו כתם פז (שיר השירים ה יא), וגם רומז לשפע עשירות, כנודע מהאר"י זצוק"ל דשערות הזקן הם צינורי השפע, ושאר האותיות של השני תיבות פאת זקנם חוץ מפ"ז, הם אותיות אנקת"ם, והוא השם הראשון של ברכת כהנים השייך ליברכך וגו' (במדבר ו כד), כנודע. ודרשו (במ"ר פי"א ה') יברכך בממון. והנה כל זה כשאינם מגלחין, והיינו לא יגלחו, מה שאין כן כשמגלחין אז נעשה פאת זקנם מגולח משני צדדין, דהיינו ר"ת וס"ת בפני עצמם, ואז נעשה פ"ז ת"ם, אפילו עשירות שאינו מצוי כפז שאינו מצוי כמבואר בגמרא (גיטין נ"ח ע"א), אף על פי כן תם לריק, והבן זה. וכשתראה מגולחי זקן בתער מישראל שמצליחין, אז נודע כי הם בבחינת ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו (דברים ז י), וכשתראה מגולחי זקן שנעשים דלים ורשים, אז אם הם עושים תשובה ועוזבים ומתחרטים על פשעיהם, ומגדלים זקנם מכאן ואילך, אז נודע כי לטובתם נעשה מה שנעשה כדי שיזכרו וישובו אל ה' להחיותם ולהטיב אחריתם. אבל אם עומדים במרדן ועדיין אינם שבים, אז נודע כי ביבוש קצירה תשברנה (ישעיה כז יא), ואין בהם לחלוחית ואין מה לשלם להם, ורשע גמור הוא רשע ורע לו בעולם הזה ובעולם הבא (עיין ברכות ז' ע"א), וכשתראה מגדלי זקן והם עניים, אז נודע ה' משפט עשה לגבות חובותיהם וחטאותיהם, (ואלמלא היו מגולחי זקן לא היה מתכפרים עונותיהם בהעניות), כי ראוי להם ודי להם בזה הרווח שעונותיהם מתכפרים. והיינו (דניאל ז ט) ושער רישיה, שעל ידי שערות של פאות הראש הזקן שהם מניחין, הם כעמר נקי שעונותיהם מתכפרים, והבן.
ישמח משה
ואבאר לך עתה מאמרם שם בברכות (דף ל"ג ע"א) על הסדר, ואמר ר' אמי גדולה דעה שניתנה בין שתי אותיות כו', כמו שפרשתי. עוד שם וכל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו, שנאמר (ישעיה כז יא) כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו, עד כאן. היינו גם כן על פי מה שכתבתי, כיון שלא עם בינות הוא, שמע מינה דיש בו גאוה דגם כעס נצמח על פי רוב מן גאוה, ואם כן במידתו של אדם מודדין לו, כשם שהוא אינו מתנהג בענוה, כך אין מתנהג יתברך עמו בענוה, וממילא דמשולל השגחתו יתברך ממנו מלרחם עליו, דהא כבר כתבנו דהשגחה בענוה תליא, אבל משגיח עליו לענוש, דאם לא כן יהיה חוטא נשכר, וממילא כיון דית' אינו רוצה לרחמו, אסור לרחם עליו דדיו לעבד להיות כרבו, וכאמרם ז"ל במו"ק (דף כ"ז ע"ב) אין אתם מרחמין עליו יותר ממני, עיין שם.