Chasidut על ישעיהו 33:19

ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. ולא נאמר לשון אחד, כי עיקר לשון הוא לשון הקודש כי לשון הקודש הוא ממה שנטבע בעומק הלב ונובע משורש החיים, ושאר הלשונות נקראים לשון עלגים וכמ"ש (ישעיה ל"ג,י"ט) נלעג לשון אין בינה, היינו שאין לו שורש חיים בלבו כי בינה הוא בלב, ודור הפלגה אף שדברו בלשון הקודש מ"מ לא היה להם שורש חיים רק מן השפה ולחוץ היו מדברים בה, כמו פטפט וציפצוף העופות ושאר בעלי חיים, וכן בענין הנחש שהקשו כל המפרשים למה לא מצאנו בקללתו שיוטל ממנו לשונו, אך באמת לא היה לו לשון בשורש מאחר שדיבר לה"ר על בוראו. והבן.

ויאמר השבעה לי וישבע לו וגו'. היינו שצוה לו שיבטיח אותו מעומק חייו, וזהו השבעה לי, כי לשון שבועה מורה על התקשרות בשורש מקור החיים, היינו שמקשר חייו, כמו שאמר והיה העולם, כי אם לא הבטיח לו על זה האופן לא היה באמת בכחו לקיים הבטחתו אחר כך. כדאיתא בגמרא (סוטה לו:) כל לישנא דאשתעי פרעה בהדיה אהדר ליה, אשתעי איהו בלשון הקודש לא הוה קידע מאי הוה אמר, אמר לו אגמריה, אגמריה ולא גמר, אמר ליה אשתבע לי דלא מגלית, אשתבע לו, כי אמר ליה אבי השביעני לאמר אמר ליה זיל איתשיל אשבועתך, אמר ליה ואיתשלי נמי אדידך, ואף על גב דלא ניחא ליה אמר ליה עלה וקבור את אביך כאשר השביעך. היינו, כי ענין לשון קודש מורה על שורש החיים של צורת אדם, כי כל מותר האדם מן הבהמה הוא הדיבור, שבזה מתעלה האדם על כל בעלי חיים, כי על ידי הדיבור יכול כל אחד להתערב ולהתאחד עם זולתו ולגלות לו מצפוני לבו. ושורש הדיבור הוא רק לשון הקודש^קיטכמו שביאר במי השלוח ח"א פרשת נח ד"ה ויהי כל הארץ וזה לשונו בתוך הדברים: כי לשון הקודש הוא ממה שנטבע בעומק הלב ונובע משורש החיים, ושאר הלשונות נקראים לשון עלגים וכמ"ש (ישעיהו ל״ג:י״ט) נלעג לשון אין בינה, היינו שאין לו שורש חיים בלבו כי בינה הוא בלב.. ולזה כאשר דבר יוסף עם פרעה לשון קודש, לא הוה ידע מאי הוה אמר, אגמריה ולא גמר, והוא משום שאין לו באמת שום הויה בהשורש, לזה אי אפשר לו כלל לגמור לשון קודש. כי רק ישראל יש להם שייכות ללשון קודש, משום שכל הויתם הוא מהשורש. אבל מי שאינו מהשורש אין לו שום חלק בלשון קודש. וענין שבועה הוא כמו שביארנו שקושר חייו בשורש מקור החיים. ולכך מי שחפץ להתיר ההתקשרות מהשבועה צריך להגיע לעומק העמוק ביותר להמשיך משם היתר שבועה. ולכן כאשר אמר לו פרעה זיל איתשיל אשבועתך, אמר לו ואתשלי נמי אדידך, ואף על גב דלא ניחא ליה, היינו שאמר לו, אם אכניס עצמי לזה המקום העמוק ביותר שהוא שורש החיים כדי להמשיך משם היתר שבועה, אזי איתשיל נמי אדידך, ואע"ג דלא ניחא ליה, היינו שיהיה בכחו להראות לך משם אשר אתה משולל חיים, כי שם בהשורש כבעל חי תחשב, מאחר שאין אתה יודע לשון הקודש שהוא שורש החיים של צורת אדם, לכן אמר ליה עלה וקבור את אביך כאשר השביעך, הרי שבלתי השבועה לא היה בכחו לקיים הבטחתו^קכבית יעקב הכולל פרשת ויחי ד"ה ויאמר השבעה לי.: