ישמח משה
באופן אחר י"ל, על פי דאיתא בהוריות (דף יו"ד ע"א) יהיה, למעט נגע שלפני הדבור, והלא דין הוא מזב, מה לזב שכן אינו מטמא באונס, תאמר בנגעים שכן מטמא באונס. ומפרש שם דרבי שמעון ממעט נגעי אונסים מונתתי, היינו נגעי רוחות ונגעי כשפים, עיין שם. ויש להבין דלמה נשתנו נגעי רוחות ונגעי כשפים משאר נגעי אונסים, דהיינו על ידי הכאה וכו' כפירוש רש"י שם (ד"ה דכתיב). וצריך לומר דהשאר הכל בכלל ונתתי, כאמרם ז"ל (חולין ז' ע"ב) אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, אבל בכשפים מצינו בהדיא בחולין (ז' ע"ב) דאמר ר' יוחנן למה נקרא שמן כשפים, שמכחישין פמליא של מעלה, וכן הוא בסנהדרין (דף ס"ז ע"ב), וכן בנפיחת שדים דהיינו נגעי רוחות, דמקום דשכיחא היזקא במקומן במקום שהן מצוין תדיר, חיישינן כדאיתא בברכות (דף ג':), אלמא דיש להם רשות להזיק שם, וכן להיוצא יחידי בלילה, ועיין במסכת פסחים (דף חי"ת ע"ב) בהני בי' רב דדיירי וכו', דמשמע דאי לאו דשלוחי מצוה הן, יש להן רשות להזיק, וכן מבואר בכמה מקומות, לכך אינם בכלל ונתתי לררבי שמעון. ויותר יתכן דנגעי רוחות, כמשמעו שבא מחמת קור וחום של הרוחות, ולכך לא הוי בכלל ונתתי לרבי שמעון, כדאיתא במסכת כתובות (למ"ד ע"א) דהכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים, ולרבנן צריך לומר דגם זה בכלל ונתתי, ועל פי ששמעתי לפרש הפסוק (ישעיה נ"ד טז) ואנכי בראתי משחית לחבל, כמו שאמרו (ברכות ל"ג ע"א) אוי לו לערוד שפגע בו ר' חנינא בן דוסא, (ופירש רש"י [ד"ה ומת] בשם בה"ג) דנבקע לו מעיין, וכן כאן, דהלא מבואר בסנהדרין (דף ס"ז:) דכל כשפים נמחין במים, עיין שם במעשה דזעירי, ואם השי"ת רוצה מזמין לו מים, וכן נפיחת הרוח הוא במשקל שלא יזיק לבריות כמבואר במדרש. והנה דעת המדרש נראה, דאם הוי אמרינן דיש נגעי אונס דלא מטמאו), אם כן שוב לא הוי פירכא, ועל פי זה יתבאר אדם כי יהיה, אתא להורות לנגע שלפני הדבור דאינו מטמא, וקשה והלא דין הוא מזב ולמה לי קרא, ושמא תאמר דאיכא פירכא כנ"ל, הלא גם כאן מוכח מונתתי דנגעי רוחות וכשפים לא מטמאו, לזה אמר לעשות רוח משקל כנ"ל, ומים תיכן במדה היינו כפי מה שצריך בכל עת, אם כן הכל בכלל ונתתי, ושפיר איכא פירכא, לכך איצטרך יהיה, ודוק כי נכון הוא בס"ד.