ישמח משה
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כא א). במדרש (שמו"ר ל' כ"ג) הדה"ד (תהלים צט ד) ועוז מלך משפט אהב, אמר להם משה לישראל הרי נתן לכם הקב"ה את תורתו, אם אין אתם עושים את הדינין, הוא נוטל את תורתו מכם, למה שלא נתן לכם את התורה אלא על מנת שתעשו את הדינין, שנאמר ועוז מלך משפט אהב, ואם עשיתם את הדינין, עתיד הקב"ה להחזיר בתי דינין שלכם, שנאמר (ישעיה א כו) ואשיבה שופטיך וגו', מה כתיב אחריו (ישעיה א כז) ציון במשפט תפדה, עכ"ל (והובא בחן טוב פרשה זו), ועיין שם מה שדקדקו בו. והנ"ל על פי העקרים (מאמר שלישי פרק ט"ו) שהאריך לבאר ענין המשפטים שנותנין שלמות לנפש ככל המצות, עיין שם. והנה זה ידוע מדבריו דאם עושה המשפטים על הבחינה שמקיים צוויו ית"ש, ודאי נותן שלימות ככל המצות, רק אם עושה רק על בחינת קיום הקיבוץ, אינו נותן שלמות, וכן בכל המצות אם אינו עושה רק למען עצמו, אינו נותן השלימות. והיינו אני נוטל תורתי מכם, ר"ל בחינה זו שאני נותן התורה ומצוה כיון שבזה שאין אתם עושים הדינין, הרי נראה שאף השאר אין אתם עושים על בחינה זו, ואם כן שאני נוטל רק בחינה זו, לא נשאר רק המעשה ואינו נותן שלמות והבן, ואמר למה וכו', ר"ל אף אם תכוונו בשאר כראוי ומומר לדבר אחד לא הוי מומר לכל התורה כולה, מכל מקום לא יתכן כונה הזכה בלי הישרת המדות מנקימה ונטירה וקנאה ושנאה והשגת גבול וגזילה וגניבה וכיוצא בהם שיסודם העדר הבטחון, ועל ידי המשפטים נעדרים ויוכל לנקות הבטחון והוא יסוד הרחקת החונף, כמבואר בחובת הלבבות (שער הבטחון ושער יחוד המעשה), ומי שאינו קונה זה לא קנה כלום, ולא יתכן לו שום מעשה זכה לאלקים. והיינו ועוז מלך, היינו מי שמחזיק בתורה שנקרא עוז (עיין זבחים קט"ז ע"א), משפט אהב בעצם, כי בודאי כבר הוא בעל מדות טובות, כיון שכבר מחזיק בתורה הק' אינו יכול לסבול עול ואוהב משפט, והבן. והנה ידוע (ע"ז ה' ע"א) דדור המדבר בעת קבלת התורה היו כמלאכי אלקים, והיה תועלת המוחש קיום הקיבוץ וגם העסק בדברים גשמיים מלאכה נמבזה ונמאס בעיניהם, וידוע דרושם הקבלה נשאר לנצח, כמו שאמרו רז"ל (שבת ק"ל ע"א) כל מצוה שקבלו בשמחה וכו', לכך צריך היה משה להבינם שיקבלו בחשקות נמרץ, והבן. ועל פי זה נתיישב הוא"ו של ואלה המשפטים דמוסיף על ענין ראשון, שיש בזה שלימות הנפשיי כמו בראשונים, והבן.
ישמח משה
עוד ביאור על המדרש הנ"ל, על פי מ"ש בפרשת יתרו (בפסוק (שמות יט ג) ומשה עלה) לפרש הברכה אשר נתן לנו תורת אמת וכו', עיין שם. והנה בחינת תורת אמת נקראת תורת ה' (תהלים א ב), כי איננו בבחינת עולם הזה. כי אמת אמר אל יברא וכו' (ב"ר ח' ה'), ותורת חסד (משלי לא כו), נקראת תורת האדם שכולו מלא חסדים. והנה שורש הדינין דדיינא דלמטה, צריך להיות דוגמת מדת הדין דלעילא, ר"ל שלא יחשוש שהדין קשה מאד נגד אחד, כמו שמדת הדין דלעילא אינו חושש, ואז אם יש דין למטה אין דין למעלה (תנחומא משפטים סי' ה'), והבן. והנה זה נקרא אמת שלא יהיו הטיה כלל אף על חוט השער מן המרכז, לכך אמר משה (שמו"ר ל' כ"ג) הרי הקב"ה נותן לכם תורתו דייקא דהיינו תורת אמת, ואם אין אתם עושין את הדינין, אם כן אין אתם מחזיקין במדת אמת, לכך יטול תורתו דייקא שלא תוכל להשיג בחינה זו, למה שלא נתן וכו'. ואם אתם עושין וכו' הרי הוא מחזיק בתי דינין שלכם, דהיינו שיהיו הם בבחינת בית דין של מעלה כמו שהיה מקדם שהיו דנין בדיני עולם הבא, כמו אתא דוד ואשתטח קמייהו והבן (סנהדרין דף ק"ד:) ומכל שכן בביטול הגזירות מעניני עולם הזה שהיה מסור בידם. והיינו (ישעיה א כו) ואשיבה שופטיך וגו' ויועציך שהן מייעצן וכו', וכתיב בתריה (ישעיה א כז) ציון במשפט תפדה, כי אם יחזקו במדת אמת, יבא משיח אשר שלום ואמת יהיה בימיו במהרה בימינו אמן.
מאור עינים
רק אדמת הכהנים לא קנה כתיב (בראשית מב, א) וירא יעקב כי יש שבר במצרים מלשון שבירה במצר י"ם החכמה וז"ש (יומא עב ב) למשמאילים סמא דמותא מפני שזאת התורה מעץ הדעת טוב ורע והוא מנובלות החכמה של מעלה שהוא תורה דהיינו אחורי החכמה דנחית מדרגיה והעיקר שצריך לאחוז בעץ החיים שהוא להתראות פנים בפנים כמו שהיה בסיני פנים בפנים דיבר וזהו שלימות התורה שלא היה בה שבירה ומה שאנו מכנים בלשון שבירה אין זה רק דנחית מדרגיה בכדי להתמשל בקטנות שכל כמו המלמד שמצמצם שכלו להתינוק כפי ערך התינוק וזהו וכל בניך למודי ה' וכשבא לגדלות שכל מבין הדבר על בוריו וזה דבר שלח ביעקב ונפל בישראל כי יעקב צירוף יו"ד עקב שהשכל הוא יו"ד נחית בעקב סוף המדריגות וכל זה שיבא בישראל שאלמלא זה לא היה מבין כלום דהוא גדלות השכל עץ החיים דאתכלל שמאלא אבל עץ הדעת דהוא לשון הכרעה אית ביה שמאלא וזהו יתרון החכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך (קהלת ב, יג) כי הנה החושך גם הוא נברא וכשבא האור החושך אתכליל באור ואיננו דחשקות החושך לאתכללא בנהורא ואלמלא לא היה צריך האור אל החושך לא היה מכניסו אליו אלא שע"י שנתכלל ניתוסף בו ומבואר במקום אחר היטב לכן הביא הבורא יעקב ובניו למצרים בגלות מצר י"ם כדי שיחפצו לעלות למעלות החכמה ויבואו לקבלת התורה כמו כן צריך כל אדם לצאת מד' גליות שלו הפרטית חוץ מהכללות כדי שיוכל לבא לקבלת התורה ואל זה כיוון יוסף הצדיק להוציא התורה והמצות מגלות מצרים בכדי לבא לעץ החיים וזהו שאמר רדו שמה ונחיה שנבא לעיקר החיות ולכך צוה יוסף ליתן לפרעה החומש כי פרעה מלשון התגלות וחומש עיקר מצות הצדקה כאמור (ישעיה א, כז) ושביה בצדקה מה שנשבה יפדה בצדקה והבן.