Chasidut על ישעיהו 40:6

והאמת הנה כבר ביארנו היטב במקום אחר שכל סודות התורה והתפילה והכוונות ורזין דאורייתא הנמצא בהן. כולם רמוזים בהפשט, והכוונה והפשט אחד ממש הם. כי הלא הפשט הוא הנקרא לבושי התורה והתפילה. ומכלל שכל הסודות והרזין נתעטפו בלבושין ההם, והפשט הוא המלביש אותן. רק שהפשט הוא בגשמיות הארץ הלזו. והכוונה הוא בחיות הרוחניות השורה ונתלבש בדבר הלז ובשורש הדבר הזה למעלה בשמי השמים. ואם עיני שכל לך תבין שהכל אחד הוא. והחילוק אינו כי אם כשמכוון האדם על פשוטו, אם אין מוח בקדקדו, הרי הוא מכוון שם להנאתו ותאותו כמו בברכות השמונה עשרה ברפאנו וברכנו וכדומה. וזה לא כלום הוא ואינו עולה למעלה כלל ועליו נאמר (ישעיה מ', ו') וכל חסדו כציץ השדה וגו'. כיון שמכוון הנאת עצמו ותאותו הרי הוא עובד את עצמו ולא את אלהי עולם ושואל פרס מרבו. ומי שמכוון בכוונות אשר שמה הרי מכוון עבודה צורך גבוה לתקן שם במקום עליון לעשות נחת רוח לבוראנו. ודבר זה חשוב ומקובל מאוד בעיני ה' יתברך כיון שמשליך תאותו מנגד ועובד את רבו ולא את עצמו לקבל פרס. ואמנם המבין את זאת ומכוון בפשוטי התורה והתפילה שלא למענו כי אם לעשות רצון בוראו שצוהו בזה, ומכוון להמשיך אורות הרפואה והברכה וכדומה לכל העולם בשביל חפץ ה' יתברך שחפץ חסד הוא למאוד ויש לו נחת רוח גדול בהשפיע כל מיני ברכות לעולמו. רק שככה עשה בעולמו שלא להוריד ההשפעה בבחינת מיין דכורין עד שיעלה איתערותא מלתתא בתפילה ובקשה במיין נוקבין כמו שאיתא בזוה"ק וזה לשונו: דהא לא נבעין מיין עילאין אלא באיתערותא דכסופא דלתתא וכדין תיאובתא אתדבק ונבעין מיין תתאין לקבל מיין עילאין ועלמין מתברכין ובוצינא כלהו דליקין ועילאין ותתאין אשתכחו בברכאין וכו' עד כאן. ועל כן הוא מתפלל ומבקש בל בחינת הברכות שונות אורות אלו, ואורות אלו גאולה רפואה וכדומה, למען היות נחת רוח לפניו כשיברך את עמו ישראל באהבה. הרי בזה נכלל כל בחינת הכוונות. כי כל הכוונות הוא להמשיך אורות הללו לעלמא תתאה לכנסת ישראל בכדי שיהיה זאת לנחת רוח לפניו. בינה זאת.

אם בגפו יבוא בגפו יצא. פירוש אם האדם בא בעולם הזה בסדר עבודתו בתורה ומצוות ומעשים טובים בגפו פירוש בלחודוהי כלומר שהוא בעצמו בא אליהם שדורש עמהן טובת עצמו להיות לו לשם ולתפארת בעיני הבריות כשיראו אותו עוסק בתורה ומצוות ויכבדוהו עשיר ורש, או שעוסק בתורה בשביל לעשותה קרדום לחתוך בה להיות לו על ידה עסקי פרנסתו, או אפילו שעובד ה' יתברך בתורה ובמצוות בשביל שכר עולם הבא אבל על כל פנים כל כוונתו אינו אלא לעצמו, לא למען ה' יתברך להיות לו נחת רוח על ידי עבודתו ולקשט את הכלה בעשרים וארבע קשוטי כלה ליחד הדודים באהבה ואחוה ולגרום שפע וברכה רבה בכל העולמות ולתקן הניצוצות שנפלו בקליפה ולאקמא שכינתא מעפרא ולגרום זיווג ויחוד בארבע אותיות שם המיוחד ולקשר את נפשו ולהדביקה אל שורשה שורש אין סוף ברוך הוא וברוך שמו הנעלם בתורתו ומצוותיו יתברך שהן רצונו שהוא רצה להיות אנחנו עושין כך והוא ורצונו אחד בתכלית היחוד נמצא ה' יתברך ברוך הוא וברוך שמו נעלם בתורתו ומצוותיו, והכל בכדי שיגיע תענוג והנאה מכל זה לבורא עולם ברוך הוא, והכסיל הזה חובק את ידיו ואין במוחו אחת מכל אלה כי אם רק למען עצמו להנאתו ולטובתו שעליהן אמר הכתוב (ישעיה מ', ו') וכל חסדו כציץ השדה ומבואר בתיקוני זוהר (תיקונא תלתין ע"ג:) שכל חסד דעבדין לגרמייה עבדין וכו' וזה נקרא בגפו יבוא שבא בבחינת עצמו אל העבודה לטובתו, או שנקרא בגפו לפי שהוא בא בגופו לזה למען טובת גופו, הנה הוא בגפו יצא מן העולם הזה שבעת פטירתו לא יצא מן העולם הזה כי אם הוא בגופו לבד אבל נשמתו אשר בקרבו יצטרך עוד להיות בזה העולם בגילגול שני לתקן את אשר עיוות ולחזור על התורה והמצוות שעשה כבר לעסוק בהן עתה לשמה, ובזה יתוקן נשמתו להעלותה למעלה, וכל עוד שלא יחזור על התורה והמצוות לשמו של הקב"ה לא יתעלה נפשו למעלה, ותצטרך לבוא בגילגול פעמיים ושלוש עד אלף פעמים לתקן את אשר עיוות. וזה הוא מוסר גדול ונורא, כי כמה וכמה יסורין וצרות ועגמת נפש עוברין על האדם מיום הולדו עד עת פטירתו מן העולם מחלאים רעים ומקרים רעים וצער גידול בנים וצער עסקי פרנסה וכדומה שממש אין רגע בלא פגע. ונמצא על כל פנים צריך האדם לראות אם כבר הוא בזה העולם, לתקן נפשו מכל וכל כאשר תצטרך, שלא תצטרך לבוא עוד בגילגול לעבור עליו כל אלה עוד הפעם בכל ימיו ושני חייו שיחיה עוד. ובכל זאת מי יודע אם לעת הזאת אחרי בואו בגילגול יגיע למלכות טהור ומזוכך כראוי. היש יסורין גדולים מאלה שיצטרך עוד לבוא אל העולם השפל הזה הנבזה המלא צער ויסורין ועגמת נפש. ועל כן קדמה התורה והזהירתו על זה כי אם בגפו יבוא בגפו יצא ויוכרח עוד להיות בזה העולם, ועל כן החכם יהיה עיניו בראשו לתקן בתחילה מה שיוכרח לתקן בסוף, ואומר הכתוב.

ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר (ישעיה מ ה), קול אומר קרא ואומר מה אקרא כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה (ישעיה מ ו), יבש חציר נבל ציץ כי רוח ה' נשבה בו אכן חציר העם (ישעיה מ ז), יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם (ישעיה מ ה-ח). על דרך שפירש הפרשת דרכים דרך ארוכה דרוש כ"ה, לא יערכנה זהב וזכיכות כו' (איוב כח יז), ועל פי זה פירש בא"א הפסוק (תהלים קיט עב) טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. והנה מבואר במדרש (שיהש"ר פסוק ישקני ס"ד (שהש"ר פ"א)) דהטעם דכשם שבשר ודם יש לו קץ ותכלית וסוף, כך יש לתורתו קץ וסוף. והנה יש להבין, הא הנשמה חלק אלקי ממעל ולא תפסד לנצח. אבל התירוץ כמו שאמר המלאך לרבי ישמעאל כהן גדול אף כי נפשך כו', (בספר קנה הגדול מובא בסדר הדורות ערך רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול). ונקדים עוד דאמרו חז"ל לעתיד יקח הקב"ה תורה בחיקו וידרוש (במ"ר פ"כ כ'). ועל פי זה פירשתי (בתפלה למשה תהלים קיט טז) הפסוק בחוקותיך אשתעשע וכו'. ועל פי זה יתבאר התכת הכתובים, דהנביא מעיד לעתיד שיתגלה כבוד ה', ואז וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר בעצמו כביכול, ואמר הנביא קול אומר קרא הנבואה הלזו והיעוד הלזה, ואמר מה אקרא, ר"ל מאי נפקא מינה ממי שנשמעו הדברים הלא אל תסתכל בקנקן, לזה אמר כל הבשר חציר וכל חסדו, היינו איזה השפעה טובה שמגיע ממנו כציץ השדה, ולכן יבש חציר נבל ציץ, היינו כשם שבשר ודם יש לו קץ וסוף, כך להמושפע ממנו יש לו קץ וסוף, ואם כן תורה מה תהיה עלה כי רוח ה' נשבה בו, ר"ל אף שרוח ה' נשבה בו מכל מקום, דהיינו שיש לו חלק אלהי ממעל, לזה אמר אכן חציר העם, היינו כתירוץ המלאך (כנ"ל בשם הקנה), לכך יבש חציר נבל ציץ. ודבר אלקינו, אבל דבר אלקינו יקום לעולם דוקא, שכשם שאין לו קץ וסוף כו', ודי בזה רוממות מעלה.