ישמח משה
ועוד בדרך הזה יותר עמוק יש לפרש הפסוק הנ"ל, דהא אין לומר אהבה יחסית, כי השי"ת אינו כמו מלך בשר ודם שכבודו תלויה בזולתו כי אין מלך בלא עם, ולולי עבדיו ומשרתיו המכבדים ומנשאים אותו, מה גבר בגוברין ובר אינש הוא כשאר אנשים, לכך צריך לעם שיכבדוהו. אבל השי"ת הכל צריכים לו והוא אין צריך לשום דבר, כי די לו בעצמותו, לכך כתבו חכמינו כי לכך נקרא יתברך רם ונשא (ישעיה נז ט), לומר שהוא רם מעצמו קודם שנשא מאחרים, כי אין רוממותו תלויה באחרים, אבל מלך בשר ודם לא יתכן לומר עליו רק נשא ורם, כי לכך הוא רם מפני שהוא נשא מאחרים כי כבודו תלויה בזולתו, כי בעצמותו הוא גבר כגוברין דעלמא, ואם כן הוא מקודם נשא ואחר כך רם, והבן זה, ומשום זה השי"ת אין צריך לכבוד. וזה שאמר הכתוב דאין לומר אהבה היחסית כי לי כל הארץ, דהיינו שכל הארץ תלויה בי ולא אני בהם, והבן. וזה שאמר כאן שמיעד אותנו לעתיד התרחבות בלי תכלית, ואמר כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו, בועליך היינו אהבת הבעל לאשה, עושיך כולל אהבת אב לבן ואהבת אומן למלאכתו, כי הוא לשון בריאה ולשון עשיה כמשמעה, וגואלך קדוש ישראל כאמור כי אהבה גוררת אהבה, וכי האמור בפסוק זה, הוא בלשון אף, דהא מצינו כמה פעמים כי משמש בלשון אף, כמו כי קרוב הוא בפרשת בשלח (שמות יג יז), ור"ל אף שהוא בעליך וגו', ואם כן נראה שהאהבה תלויה בטעם, ואם כן לא תשמש האהבה רק לפי ערך הטעם, לזה אמר דמכל מקום אלהי כל הארץ יקרא, ואם כן נדחין לפי האמת הני טעמים, דהכל הם עבדיו והכל הם מעשי ידיו, רק האהבה הוא סגולות, ואם כן אין לה הפסק.