ערבי נחל
וזה ירמוז ג"כ במשה"כ (תהילים קלז, ז) זכור ה' לבני אדום כו' האומרים ערו ערו עד היסוד בה. כי רחל נקראת ירושלים, וזהו זכור ה' כו' את יום ירושלים. וט' ספירות הראשונים עד יסוד נבלעו והיא בסוד נקודת המלכות, וידוע כי קליפות נקראו מדבר שממה, וזהו ערו ערו עד היסוד והבן. וכ"ז הוא סוד גלות שהיא עי"ז מגוללת בדינים ולכן אין האחדות כראוי, ולעתיד לבא נאמר (ישעיה ס, א) עורי כי בא אורך, כי תקבל הארה מסוד רחמים וחסדים. וז"ש המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים, ר"ל לשכינה ולישראל והבן. וז"ש כאן שמדבר בגאולת העתיד שתהיה ע"י הקב"ה בעצמו ואז מדת אדנ"י הנקרא מקדש תבנה ותכונן, וז"ש מקדש אדני כוננו ידיך ואז ה' ימלוך לעולם ועד, והבן כל זה.
מי השלוח
ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר. זה שאמר הכתוב (ישעיה ס',א') קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח. שישועת השי"ת קרובה לבוא כהרף עין. וזה מלמד אותנו השי"ת בפרשה הזאת שבפרשה הקודמת כתיב כל החושך והצרות שהיה לכולם. שיעקב אבינו אמר כי ארד אל בני אבל שאלה, היינו שאמר שכל ימיו לא נהנה מעולם הזה אפילו באצבע קטנה שלו רק ציפה שיהיה חלקו שלם לעולם הבא, וכיון שראה שנאבד יוסף הצדיק נדמה לו שלא יהיה לו גם עולם הבא חס ושלום, כדאיתא (תנחומא ויגש ט') שסימן זה היה ליעקב אבינו שאם לא ימות אחד מבניו בחייו לא יראה פני גיהנם ומזה היה ליעקב צער גדול מאוד, וגם השבטים כשראו צרת אביהם ובפרט כשראו שיצחק מנחם ליעקב ואין הדברים נכנסים בלבו התחרטו והתמרמרו מאד, כי מתחילה היה בדעתם שע"פ הטבע אדם מתנחם אחר בנו, וגם יוסף במקום שהיה שם היה לו צער גדול וחושך. ובפרשה הזאת האיר השי"ת ישועתו כהרף עין, וזה שכתיב קומי אורי כי בא אורך, שהשי"ת שלח ישועתו ואורו ליוסף הצדיק כהרף עין. וזה שאמר הכתוב (ישעיה מ"ד,ג') כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה אצק רוחי על זרעך וברכתי על צאצאיך, כמו שאדם נותן לצמא מים בזריזות, שממון אין האדם נותן בזריזות. אבל מים נותן תיכף כשרואה צמא, יען שאין בו חסרון כיס. כן מאיר השי"ת ישועתו כהרף עין למי שהוא צמא לד"ת. ובכלל העולם, ישראל הם צמאים הרבה לדברי תורה ובישראל בפרט גם כן יש חילוק. והשי"ת צופה ללב. מי שלבו צמא יותר לדברי תורה, לזה מאיר השי"ת ישועתו. וצמאון לדברי תורה הוא כשאדם מצמצם עיניו ולבו לבל יתפשטו עצמם ויחמדו לחלק חבירו, כי העין והלב הם שני סרסורי עבירה, כדאיתא בירושלמי (ברכות פ"א ה"ה) שהעין רואה והלב חומד לחלק חבירו. כי בטבע האדם שיהיה לו קנאה אם רואה שלחבירו או לשכינו יש כל טוב, ולו פרנסתו מצומצמת. אז אומר השי"ת למה לך להסתכל בחלק חבירך, בטח הוא רצוני כן שלחבירך יהיו כל הטובות ואתה תצמצם את עצמך. אבל אם האדם עוצם עיניו ולבו לבל יחמוד לחלק חבירו ובלי שום קנאה מתפלל להשי"ת שיהיה ההשפעה לו בהרווחה. אז מראה לו השי"ת שמצד השי"ת אין שום צמצום בההשפעה. וישועת ה' כהרף עין. רק המניעה הוא מצד האדם שצריך האדם לברר עצמו בהשני לאוין לא תרצח ולא תנאף. ואחר שמברר עצמו בהם יראה מפורש אור ישועתו מהשי"ת מוכנת תמיד. ושורש הלאו לא תרצח הוא כמו שכתיב (זכריה ח',י"ז) ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם. ובזה מקיים הלאו לא תרצח עם כל פרטיו. ושורש מלא תנאף הוא כשמצמצם עיניו ולבו לבל יחמדו לחמדת עולם הזה שהוא חמדת דמיון, בזה הוא מקיים הלאו לא תנאף עם כל פרטיו. וזה שכתיב ויהי מקץ שנתים ימים, היינו אחר שבירר יוסף עצמו באלו השני לאוין אז היה צמא לאור השי"ת, ואז תיכף הושיע לו השי"ת. ולכן מתחיל הזה"ק (מקץ קצ"ג:) בזה הפסוק (תהלים י"ח,ט"ז) חי ה' וברוך צורי וירום אלהי ישעי. חי ה' הוא כשאדם מרחיק עצמו מכל חמדת דמיון וחיים ותענוג של עוה"ז רק מדבק עצמו בחיים של השי"ת שהוא חיים נצחיים, וחמדת אמת שחושק להתענג באור ה', ובזה מקיים לא תנאף עם כל אביזרייהו. וברוך צורי, היינו שמשבח להשי"ת על מה שנתן לו לב טהור לאהוב את חבירו ולקיים לא תרצח. אז תיכף וירום אלהי ישעי, שהשי"ת נותן לו כל מיני ישועות. אבל בעוד שאין האדם מבורר באלו השני לאווין, אם יקבל אז השפעת ישועה חלילה יתפשט בזה וישכח חלילה שהשי"ת הושיע לו, אבל אחר שבירר עצמו יוכל לקבל ישועת השי"ת כהרף עין. וזה שמסיים שם בזה"ק ברוך ה' יום יום אלו שנתים ימים, היינו כשנתברר בהשני ימים אז הוא יעמס לנו האל ישועתינו סלה. וזה שכתיב (תהלים ק"ה,י"ט) עד עת בא דברו אמרת ה' צרפתהו, שאחר שנתברר באמרת ה' הושיע לו השי"ת בהרף עין. ונתקיים בו הפסוק (תהלים ל',ו') בערב ילין בכי ולבקר רנה, שבלילה חלם לפרעה ובבקר יצא יוסף מבית האסורים. שמאהבת השי"ת לישראל שולח צעקה נוראה קודם הישועה, שיהיה הלב צמא להישועה. כי יוסף הצדיק כל י"ב שנה היה ישן בלילה אך בלילה הזה בכה מאד כל הלילה, ונזכר אז שהיה מפונק בתענוגים כל הי"ז שנה שהיה אצל אביו, ועתה בכבל רגלו ברזל באה נפשו. והתפלל ובכה עד מתי אסבול כל הצער הזה, שבמכוון שולח השי"ת צעקה קודם הישועה, כדי שידמה שהישועה היא מצד תפלת האדם, ויהיה יגיע כפך. והושיע לו השי"ת תיכף ואז אמר ה' אלהי ישועתי יום צעקתי בלילה נגדך. ונתקיים עליו הפסוק (ישעיה מ"ט,ז') כה אמר ה' גאל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד משלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו.
אגרא דכלה
בנוי ומשוכלל לעתיד לבא היך מד"א (ישעיה ס א) קומי אורי וכו', הוא כמו שאמרו רז"ל עתידה ירושלים להיות פנס לכל העולם כלו, ועין בעין יראו בשוב השם את שיבת ציון (ישעיה נב ח):