מי השלוח
וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך על כל קרבנך תקריב מלח. מלח מורה על יראה וכמו שכתוב (שופטים ט',מ"ה) ויזרעה מלח, היינו שיש בזה יראה שלא תרצה להצמיח. וזה שהזהיר שיראת ה' יהיה ראשית דעת ולא יזוז ממנו היראה בכל מעשי המצות ותורה ותפלה והתקרבות להשי"ת. כי שלמה כלל כל התורה בספר משלי שהוא מלא עצות לעבודת השי"ת, וסיים שם (משלי ל"א,ל') אשה יראת ה' היא תתהלל, אף שבאמת יראת ה' היא אהבה ברורה וכדאיתא (תדבא"ר ג') יראתי מתוך שמחתי על כל זה בהכרח שיהיו כל המעשים כלולים ביראה, כענין שאיתא (ירושלמי ברכות פ' הרואה ה"ה) דע שאתה ירא, וזהו פירש על כל קרבנך תקריב מלח, היינו בכל התקרבותך תורה ועבודה ומצות יהיו ביראה ובזה יתקיים הכל כדכתיב (תהלים י"ט,י') יראת ה' טהורה עמדת לעד.
מי השלוח
אמר רבא בר שמואל משום רבי חייא אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח או לפתן לפני כל אחד ואחד. מלח רומז ליראה שמורה לחורבה כמו שכתיב (שופטים ט',מ"ה) ויזרעה מלח, שמלח הוא ממקום שאין בו ישוב, ומלח גרם תאות אכילה לפי שהוא היפוך מלחם, כי לחם הוא ישוב הדעת ותקופות, ולכן צריך לטבול הלחם במלח שיהיה ממוזג ויהיה מבורר, אכן אם התקופות הוא מבורר אינו צריך למלח וכדמסיים לית דין צריך בשש שכבר הוא ממוזג, ולפי שענין זה מיירי מבירורים נסמך לזה מאמר רבא בר שמואל משום רבי חייא אין מי רגלים כלים אלא בישיבה שרומז שכל הבירורים הם בחכמה כדאיתא בזוה"ק (פקודי רנ"ד:) שבמחשבה כל הבירורים, ובירורים בחכמה הוא דמיון כדאיתא בזוה"ק (תזריע מ"ז:) לא נהיר חכמתא דלעילא ולא אתנהיר אלא בגין שטותא דאתער מאתר אחרא, היינו ללקט מהטוב הנמצא בכל דבר ולהפריד הטוב וכדאיתא בגמ' (בכורות מ"ד:) שני נקבים יש בו באדם אחד מוציא שתן ואחד מוציא שכבת זרע, והוא שאחד מוציא הולדה וחיים ואחד הוא דמיון, וזהו אין מי רגלים כלים אלא בישיבה כי ישיבה רומז לחכמה כדאיתא באבות (פרק ב',מ"ז) מרבה ישיבה מרבה חכמה, וזהו סמיכת המאמרים.