קדושת לוי
* והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם אשר ירימו לה' (ויקרא כב, טו). מילת והשיאו, אינו מובן. ורש"י נדחק בזה מאד. ולבאר על פי טעם למה הזהירנו השם יתברך שלא לאכול קדשים מאחר שהמאכל קדוש אדרבה היה מהראוי לצוות אותנו לאכול מאכל הקדוש הזה לקדש עצמינו. אמנם על פי משל יבואר, שאין מניחים לבית מלך אלא חכם אשר יודע האיך לכבד את המלך ברוב נעימות קולו, לא כן האיש חסר תבונה אשר אינו יודע האיך לעמוד בפני המלך והאיך לעמוד באימה בחדריו אין מניחים אותו לחדרי המלך כיון שהוא חסר תבונה וחס ושלום כשיבוא לחדרי המלך ויעשה שטות בחדרי המלך גדול עונו מנשוא, כי אם הוא מבחוץ לא איכפת למלך כל כך בעשיתו מעשה נערות ואם יהיה בחדריו ויעשה שטותיו גדול עונו מנשוא. כן הדבר הזה, דבשלמא הכהנים יש להם דעת ושכל האיך להיות בחדרי המלך ואיך לעמוד לפניו ולכן הכהנים הכניסם השם יתברך לחדריו וקדשם בקדושה יתירה לאכול מאכלים קדושים בעבור היותם קדושי עליון ויודעים האיך להתנהג, לא כן הזרים שאין להם דעת ותבונה האיך להיות בגינת ביתן המלך מלכו של עולם לכן לא הכניסם לקדושה זו לאכול מאכלים קדושים כאלו, כי כשחס ושלום יבואו בחדריו ויעשו שטות אזי יתגדל ויתנשא העון חס ושלום ויהיה להם זה לרעה, כי אם עושים השטות כשהם מבחוץ אין העון גדול, מה שאין כן כשיבואו בחדרי המלך יתגדל העון ויתנשא: