אגרא דכלה
למטה יוסף למטה מנשה (במדבר יג יא). הנה ייחס מנשה ליוסף, ולא עשה כן לאפרים. והנה בליקוטי תורה למרן האר"י ז"ל כתב כי הי"ב שבטי ישורון, בעצמם ובכבודם נתעברו בי"ב האנשים הללו כל אחד באיש משבטו, אך יוסף לא היה יכול להתעבר בשני אנשים, ונתעבר רק בהמרגל ממנשה, וביהושע שהוא מאפרים נתגלגל לו"י, על כן אמר רק במנשה למטה יוסף. ודברי מרן ז"ל ברוח הקודש אין צריכין חיזוק, אף על פי כן רשות לכל אחד לדרוש בתורה, דהנה כתבו המקובלים וגם מרן בליקוטי תורה הטעם שראובן וגד וחצי מנשה לא לקחו בארץ ישראל, מפני שהיה בהם איזה נדנוד פגם בתחילת יצירתם, דהיינו ראובן היה יעקב סובר שהיא רחל, (הגם שאנחנו בעניינו כתבנו בפרשת ויצא על זה שיעקב תיקן כל זאת במחשבתו, עם כל זה לגבי קדושת יעקב מיקרי חשש נדנוד פגם), וכן גד ניתן זלפה ליעקב בלי ידיעתו ועצתו, מה שאין כן בבלהה נתייעצה רחל עמו. והנה יוסף לקח את אסנת בת דינה, והנה אסנת היתה חציה מקדושת דינה, וחציה משכם הארור, ויוסף כולו קודש. והנה שני בנים היה להם, והיה חלק רביעי בחשש פגם, על כן חצי שבט מנשה נשאר מחוץ לארץ ישראל, והנה חצי השבט הזה יתייחס ביותר לאסנת, וחציו שנטל חלק בארץ ישראל יתייחס ליוסף. והנה שליחות המרגלים היה לארץ ישראל דוקא מעבר לירדן, ונבחר לשליחות מאותו החלק שיתייחס ליוסף. וז"ש למטה יוסף למטה מנשה, ובאפרים לא הוצרך לפרט כן, כי כולו יתייחס ליוסף. ובזה יונח לנו שבפרשת במדבר (א י) אמר לבני יוסף לבני אפרים ולא אמר כן במנשה, כי שם נתייחסו, ואמר באפרים שכולו יתייחס ליוסף: