אגרא דכלה
ויסעו ממדבר סיני ויחנו בקברות התאוה (במדבר לג טז). כך הוא דרכה של תורה פת במלח וכו' (אבות פ"ו מ"ד), מה שאין כן מי שממשיך גופו לתענוגים, צא ולמד ממיא דדיומסת ופרגיות שקפחו עשרת השבטים (שבת קמ"ז ע"ב), ומי לנו גדול מרבי אלעזר דהוה קא בעי למיקרי החדש הזה לכם (שמות יב ב), וקרי החרש היה לבם דאתייקר לתלמידיה, ומי שרואה שנוסע מהתורה, אזי העצה לפרש את עצמו מתאוות ותענוגים, כי הם שהכבידו את לבו לשכח תלמודו. וזה ויסעו ממדבר סיני הוא התורה הנתונה משם, אזי ויחנו יש להם חנייה והנחת רוח בקברות התאוה, כשקוברין ומטמינים התאוות במותריות, אזי התורה חוזרת לאיתנה: