ישמח משה
ויהי בשלח פרעה את העם (שמות יג יז). איכא מאן דאמר במסכת מגילה (דף יו"ד (י') ע"ב) דכל מקום שנאמר ויהי, אינו אלא צרה, דכבר כתבתי דממה שהיה צריך לשליחת פרעה, נשמע שלא נשלם הזמן וצריכין להשלים, אך החירות באמצע הזמן הוא על שני דרכים, או זכו, כמו שמצינו (סנהדרין צ"ח ע"א) בקץ המיועד זכו אחישנה (ישעיה ס כב), והוא הדין בגלות מצרים, דכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות כתיב (מיכה ז טו), אלמא דבסוג אחד הם, ואז לא היו צריכין להשלים, כמו שבגאולה העתידה אין אחריו גלות אף בבחינת אחישנה, רק שיש בחינה של מהירת החירות מחמת שלא זכו, כמו שידוע מפסוק (שמות יב לט) ולא יכלו להתמהמה, ואז מן הצורך להשלים. וידוע מהמדרש (במ"ר פ"כ כ"ג) דכל מקום שנאמר עם לשון גנאי הוא, והיינו ויהי בשלח פרעה את העם, דכיון דפרעה שלחם וגם את העם, על כן ויהי, וזה ברור ודוק. ועל פי זה יובן הסמיכות (שמות יג טז) והיה לאות על ידך וגו' כי בחזק יד וגו', דהעיקר שצריך לאות להזכרון, היינו שלא ישתכח בהגלות שאינו ניכר החירות, והיינו והיה לאות וגו' משום ויהי בשלח פרעה, ואם כן יובן דיהיה עוד גלות, לכך צריך אות לזכרון כנ"ל. ועל פי הדברים האלה יובן אמרם במדרש (שמו"ר כ' ח') ויהי בשלח פרעה, משה צווח ווי שלא יכנס לארץ, והוא תמוה דמה שאייטיה הכא. ולפי מ"ש אתי שפיר, כי על ידי בשלח פרעה שהוצרכו שהוא ישלחם, הבינו כי אין הגאולה שלימה וניצחית, כי יהיו עוד בגליות אחרות להשלים הזמן, ועל ידי זה הבין משה שלא יכנס לארץ, כי אם היה נכנס היה הגאולה ניצחית, כמ"ש בעשרה מאמרות בפסוק (דברים ג כה) אעברה נא (מאמר חקור דין חלק ב' פרק ט"ז), והבן.
ישמח משה
או יאמר (שמות יג טז) והיה לאות על ידך וגו' כי בחוזק יד הוציאנו, ר"ל דזה היה חוזק יד דאף שלא היינו כדאים להגאל, מכל מקום הוציאנו כביכול ה' ממצרים, כאמרו (בראשית מו ד) אנכי ארד עמך מצרים וגו', והתפלין עדות על זה, כי זהו הפירוש (דברים ו' ד') שמע ישראל מה שה' אלקינו, הוא אחד בלי השתנות בין זכאין ובין אינם זכאין, על כן למענו עשה. וכן לעתיד (מיכה ז טו) כימי צאתך ממצרים אף אם לא היו זכאין, אראנו נפלאות כמו שנאמר (ישעיה מח יא) למעני למעני אעשה, (ישעיה סב א) ולמען ירושלים במהרה בימינו אמן.
ערבי נחל
ואמנם עבודה זו כוללת כל באי עולם אפילו אומות העולם, כמו שמצינו החוקרים הקדמונים מצד חקירתם בנמצאות בעולם השפל ובעולם הגלגלים ובשכלים נפרדים והשיגו בשכלם ומחקרם שאין בג' עולמות הללו סבה ראשונה והבינו מזה שיש סבה ראשונה ואינו מושג ועי"ז מצאו את עצמם מחויבים לעבדו, ממילא בעבודה זו אין ישראל מיוחדים לה' יותר מכל באי עולם, ובראות דבר זה רבן של ישראל משה רבינו ע"ה והיה חפץ שיתיחדו ישראל בעבודה נכבדת יותר מכל אומות קדמונים מאחר שבחרם ה' לחלקו ונחלתו, לזה ביקש בפרשת תשא ובמה יודע איפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה, ופירש בבינה לעתים (דרוש כ"ח) שביקש שלא יעשה ה' נסים ונפלאות לשום אומה ולשון רק לישראל לבדו כדי שעי"ז יהיה להם ההשכלה המחויבת לעבודה כמ"ש תחלה מחמת כי רחמנא לבא בעי, וגם יש עוד טעם כי אם יעשה מצות אנשים מלומדה מצד ההרגל או מצד יפוי הדבר בעיניו הנה יזדמן לידו לפעמים דבר אשר לא כדת אם יהיה יפה בעיניו כי היצר הרע מיפה לאדם גם דבר מגונה לא ירחיקהו, משא"כ בהיותו יודע ומשכיל תדיר את מי הוא עובד ושחיוב גמור לעבדו לא יצא מהשורה בשום פעם, מצד הנפלאות אשר ה' עושה ויהיה הדביקות והחשקות לעבודה הזו ביתר שאת ועוז כמו שיבואר ויהיו ישראל מיוחדים בעבודה זו ויהיו מיוחדים לה' מכל באי עולם עי"ז להיות נקרא שמו עלינו ה' אלהי ישראל, והבטיחו ה' על זה באומרו נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו כו' וכן אמר הכתוב או הנסה אלהים לבא לקחת כו' כי לא אירע מעולם שיעשה ה' נפלאות מפורסמים כאשר עשה לנו וכן אפילו בזמן הגלות עושה הש"י נפלאות רק שהם בהסתר וכמאמרם ז"ל הן הן נוראותיו כו' וכן שה א' בין ע' זאבים כו', ומוטל על כל בר דעת להשכיל בזה בכדי שיהיה דביקות עבודתו והשגתו בה' מצד הנפלאות, ולטעם זה אמר הכתוב (מיכה ז, טו) כימי צאתך מארץ מצרים 'אראנו' נפלאות כו', ולא אמר אעשה נפלאות, כי באמת תמיד עושה נפלאות רק שאינם נראים, לכן הבטיחנו שבגאולה העתידה במהרה בימינו שוב יעשה לנו נפלאות ונסים נגלים ונראים, ובעבודה זו נתיחדנו מכל ונקרא שם ה' עלינו אלהי ישראל.