באר מים חיים
דבר וגו' ואמרת אליו בהעלותך וגו'. כבר כתבנו קצת בפירושי פסוק זה בחיבורנו סידורו של שבת (חלק ראשון שורש השלישי ענף א') ובמקום אחר. ועוד לאלוה מילין. והנה מפרשי התורה אמרו בביאור כפל הלשון הנאמר כאן דבר ואמרת. על פי מאמר חז"ל (במדבר רבה פרשה ט"ו, ו') וזה לשונו: את מוצא למעלה וכו' כל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי ומי היה נשיאו של לוי זה אהרן שנאמר (במדבר י"ז, י"ח) ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי. ואהרן לא הקריב עם הנשיאים והיה אומר אוי לי שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי אמר לו הקב"ה וכו' לגדולה מזו אתה מתוקן לכך נאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך וכו'. ולזה היה דיבור ואמירה. דיבור לגוף הצווי, ואמירה לשון רכה ולשון חיבה לפייסו ולומר לו לגדולה מזה אתה מתוקן. וקרוב לדבריהם אלה גם אנו נאמר. כי הנה חז"ל אמרו במדרש, (תנחומה נח א' הובא בטור אורח חיים סימן רס"ג) טעם למה שנוהגין שהאשה היא המדלקת נרות שבת לפי שהיא כבתה נרו של עולם וכו' עיין שם. ולפי זה אפשר היה בלב אהרן לומר שמפני זה נצטוה הוא בהדלקת הנרות לפי שגילגל הקב"ה חטא העגל ח"ו עליו וכבה בזה נרו של עולם וציוהו הקב"ה לתקן זה בהדלקת נרות מצוה לשמו ודבר זה צער גדול הוא לשושבינא דמטרוניתא. ולזה אמר הכתוב דבר אל אהרן פירוש דבר אליו דין מעשה הדלקת הנרות. ואך שלא יחרד לב אהרן כאשר ישמע זאת שמא על חטאו בא זה. אמר, ואמרת אליו בלשון רכה וחיבה לומר כי זה שצויתי דוקא אותך בדבר הזה לפי שבהעלותך את הנרות אז אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות כלומר אל פני המנורה שלמטה יאירו שבעת הנרות העליונים הידוע ליודעים אור שבעת הימים שהוא הוא התיקון השלם וברכת ונחת רוח של כל העולמות כולם כמו שכתבנו בחיבורנו שם (בעלה י"ב). וזה דוקא בהעלותך כשאתה תדליק אותם אז תעלה אורם למעלה לעורר נגדם אור בהיר בשחקים אור שבעת הימים אבל אין אחר יעשה כמעשיך ועבור זה אני מצוה אותך דוקא בזה כי אתה הוא האוהב שלום ורודף שלום ועל ידך יֵעָשֶה שלום בפמליא של מעלה ושל מטה ביחוד וזיווג שבעת הנרות העליונים להיות מאירין ומופיעים כאחד. ועל כן אמר שבעת הנרות ולא שבעה כי שבעה מורה על שבעה דברים הנפרדים זה מזה ושבעת מורה על בחינת היחוד והאחדות בדבר אחד הכלול משבעה ושכל אחד ואחד כלול משבעה והוא מורה על היחוד השלם להיות מאיר ובא כל שבעת הנרות יחד. ולפי זה נוכל לומר שהדלקת הנרות הללו היה בבחינת כל עשיית המצוות שעיקרם נעשה אשר מאתערותא דלתתא יתעורר אתערותא דלעילא להאיר נגדה אורות של מעלה כפי בחינת המצוה הנעשה למטה. וזה לא היה צריך הכתוב להזהיר זאת לאהרן כי ודאי אהרן כן נהג בכל המצוות וכן עשה מעודו בכל עשיותיו. ולא הודיע הכתוב דבר זה רק למען שלא יהרהר אהרן בשפלותו בזה כאמור.
באר מים חיים
ראיתי לבאר כאן מאמר חז"ל פלאי (במדבר רבה ט"ו, ו') הנאמר על פסוק הזה וזה לשונו: דבר אל אהרן וגו' בהעלותך את הנרות וגו' זה שאמר הכתוב (תהלים ל"ד, י') יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו. את מוצא למעלה כל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי. ומי היה נשיאו של לוי זה אהרן שנאמר (במדבר י"ז, י"ח) ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי. ואהרן לא הקריב עם הנשיאים והיה אומר אוי לי שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי אמר לו הקב"ה וכו' אל תתירא לגדולה מזו אתה מתוקן וכו' הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הם נוהגים אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו וכו' וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם וכו' עד כאן. וכל המפרשים ראו כן תמהו מה שהבדיל הנרות הללו מן הקרבנות שהקרבנות אינן נוהגים כי אם בזמן שבית המקדש קיים והנרות לעולם הן (ונודע שגם הנרות אינם אלא בזמן שבית המקדש קיים והרמב"ן ז"ל מפרשו על נרות חנוכה שנוהגין לדור דור עיין בדבריו) גם מתחילתו צריך הבנה מה שכתב זה שאמר הכתוב יראו את ה' קדושיו וגו' מה ענין כתוב זה אל הנאמר כאן בהעלותך וגו'.