ערבי נחל
ואמנם האמת לא כך היה, אלא כדברי רבקה שמצד זדון לבו ורוע בחירתו רצה להרגו, ולכן כאשר ברח נתיאש מלעשות לו מאומה וגם כאשר שב יעקב כשמוע עשו אשר יעקב פרץ לרוב וסבור שכבר נתקיימו בו ברכות אביו הוי גביר לאחיך ושאר הברכות נתיאש ג"כ מלהרגו, ממילא כאשר שלח לו יעקב דברים אלו והקטין עצמו בעיני עשו ושהברכות לא נתקיימו אז נתעורר זדון לבו ורצונו ומצא מקום לרדוף אחריו. ולז"א וישובו המלאכים אל יעקב ואמרו לו שטעה בסברתו זאת, ואמרו באנו אל אחיך אל עשו, אע"פ שהיית אומר שהוא אחיך אינו אלא עשו ומזדון לבו רוצה להורגך וגם הולך לקראתך לשון הולך נאמר על מי שהולך ברצון גמור כמש"ה (במדבר כב, כב) ויחר אף אלהים כי הולך הוא, והוקשה למפרשי התורה הלא הש"י צוה לו לילך ופירשו כי הולך הוא ברצון גמור ע"ש ברצון לבו, נמצא יש ב' לריעותא באנו אל אחיך בשליחותך והכנעתך, גם הולך ברצון, וא"כ לא טוב עשית ששלחתנו אליו, וזהו המשל שאמר המדרש לכלב שהיה ישן כו' כי הוא ממש דומה לנמשל, כי כבר היה עשו ישן בדבר הריגתו כי נתיאש מעשות ליעקב מאומה כי נתירא ממנו בחושבו בדעתו כי רב הוא ויעקב עצמו עוררו בשליחותו והכנעתו אליו.
קדושת לוי
ויחר אף אלהים כי הולך הוא (במדבר כב, כב). עיין ברמב"ן הקדוש, שמקשה למה חרה אף אלהים הלא אלהים הרשהו לילך כדכתיב אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם. ונראה לתרץ על פי מה שכתב רש"י ז"ל בפסוק אם לקרוא לך, להנאתך ולטובתך ההליכה לך אתם אם כן לא הרשה אותו לילך, רק אם יהיה לו הנאה בהליכה אבל כשלא יהיה לו הנאה מהליכה אין לו לילך. ואם היה יראת ה' נוגע בו לא די שלא היה לו הנאה מהליכה, רק אדרבה ראוי לו לצער על הליכה לקלל ישראל וכוונת ה' היה שמן הסתם לא יהיה לו הנאה מהליכה ובוודאי לא ילך, כי לא אמר לו רק אם יהיה לו הנאה. והרשע בלעם גילה עוצם רשעתו שהלך לזה הראה שיש לו הנאה ושמחה מהליכה לקלל את ישראל לזה חרה אף ה' למה יהנה מרשעות כזה לחפוץ בהליכה לקלל ישראל:
אגרא דכלה
ויתיצב מלאך י"י בדרך לשטן ל"ו (במדבר כב כב). ל"ו דייקא היה לשטן, כי מלאך י"י של רחמים היה, והרשעים מהפכים מדת הרחמים למדת הדין: