ישמח משה
ועוד י"ל, כי בלעם במרדו באפקרסותי אמר כי אין השם יודע מחשבותיו ח"ו, כאמרו פעמים שאין הכל גלוי לפניו, כפירוש רש"י בפסוק (במדבר כב ט) מי האנשים האלה עמך (ד"ה מי), וחנפו היה באמרו את אשר ישים אלקים וגו' (במדבר כג יב), בחשבו שעל ידי זה יעבד ליה ניחא נפשיה שיקללם, ובאמת היה בדעתו לקלל אף אם יתן בפיו ברכות, אך כיון שכבר אמר את אשר ישים ידבר אליהם, כבר זכו ישראל. אך הא זה דומה למה שאירש מאבא (ב"מ דף ט"ז. חו"מ רי"א), אך הא אמרינן בב"מ (דף ס"ו ע"ב) אם שמיט ואכיל, לא מפקינן. ודבורו של הקב"ה כנעשה מעשה כמבואר בכל הספרים, ואם כן הוי תפיס. וזה אמרו דהנה בלק אמר לו מה דבר ה' (במדבר כג יז), אם יקלל יאמר, ואם לא יכבשנו, והבן זה כי נכון הוא מאד. ועל זה השיב דאי אפשר לכבוש (במדבר כג יט) דלא איש אל ויכזב וגו', לכך ההוא אמר ולא יעשה בתמיה, ר"ל ולא הוי מעשה והבן, לכך (במדבר כג כ) הנה ברך לקחתי תיכף בשעת שלקחתי כבר, ובירך כפירוש הרשב"ם הנ"ל, מפני מה שאמרתי אשר ישים ה' בפי, דצריך לצאת לפועל דהכובש נבואתו ואינו מוציא לפועל הוא ברפיון, ולכך עונשו מיתה (סנהדרין פ"ט ע"א), לכך ולא אשיבנו כי אם תפס לא מפקינן מיניה, ועדיין לא הבין בלק תשובתו כי לא ידע בדיני התורה ולא כלום, מה שאין כן בלעם שבנבואה נאמר לו, לכך אמר לו עוד הפעם (במדבר כג כה) גם קוב לא תקבנו, דעל כל פנים יכבוש הברכה, והשיב לו בביאור (במדבר כג כו) הלא דברתי אליך וגו' ואי אפשר לשנות. והשתא מיושב מה דקשה מה זה תשובה הלא דברתי אליך, גם על הדבור הראשון קשה, ואם תאמר דאי אפשר לשנות מדבורו יתברך כאמרו לא אוכל לעבור וגו', גם עכשיו לא קשה בלא דבור הראשון. ועכשיו אתי שפיר, כי מקודם דבר בחנפי לעגי מעוג, ועכשיו אמר ששוב לא יוכל לשנות, והבן.
ישמח משה
נאום בלעם בנו בעור ונאום הגבר שתום העין (במדבר כד ג), נאום שומע אמרי אל וגו' נופל וגלוי עינים (במדבר כד ד), מה טובו וגו' (במדבר כד ה), כנחלים נטיו וגו' (במדבר כד ו). בהקדים פירוש הנזר הקודש (בפרשה כ"ב סימן י"א) על הפסוק (ישעיה ו ט-י) שמעו שמוע וגו' (ישעיה ו י) השמן וגו'. על פי מ"ש (דברים כט ג) לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע, לפי שהאדם קונה יראת ה' באלו ג' דרכים ראיה שמיעה והשכלת הלב. וזה שאמר מתחילה השמן לב העם, ואחר כך נכשל עד שאזניו הכבד, ואחר כך עד גדר שעיניו השע מלהביט, עד כאן דבריו בקצרה ועיין שם. ובהקדים דברי נזר הקודש בענין בלעם ואתונו (בפרשה י"ט סימן כ'), עיין שם. והנה אוסיף נופך, דבלעם נפל ממדריגתו בהדרגה כנ"ל, דהיה שלם בהשגה בבחינת השכלת הלב עד שהגיע למדריגת הנבואה, דהא אינו שורה רק על חכם (שבת צ"ב ע"א), ואף דהיה קוסם קודם, מכל מקום הא לא נצטוה על האיסור, והבן. ואחר כך נפל מהשכלה ראשונה, על ידי שחפץ היה באיבודן של ישראל עם קרובו, והבין שכל זה ודאי לא לרצון לפניו יתברך, ונעשה כגונב דעת העליונה ולמשוך רצון העליון לדעתו, על כן נענש שניטל ממנו ההשכלה באמור לו מי האנשים וגו' (במדבר כב ט), חישב שאין הכל גלוי לפני השי"ת כפירוש רש"י (ד"ה מי), וכמ"ש על המדרש (ברכות ל"ג ע"א) כל מי שאין בו דעה וכו'. ואחר כך נפל עוד יותר אף ממדריגת השמיעה, שאמר לו השי"ת לא תלך עמהם (במדבר כב יב), והיינו כפי הנזר הקודש לפי שהם קוסמים, ואז לא יחול עליו רוח הקודש ולא יתפרסם כבודן של ישראל, דאי על כבודו היה חס, מה נתינת טעם כי ברוך הוא. והוא לא הבין מה ששמע, ואמר עמכם כפירוש רש"י (ד"ה להלך) והזוהר הק' שהיה סובר שזה אינו לפי כבודו אלא עם שרים גדולים מהם. ואחר כך נפל עוד גם ממדריגת הראיה, כי גם מה שראה האתון, בודאי היה לבוש גשמי כמבואר באברבנאל, לא ראה הוא, והבן. אך לפי זה יפלא כיון שנפל כל כך, איך התנבא אחר כך. וצריך לומר דבאמת שוב לא היה נביא בטבעו, רק השי"ת נתן לו נבואה שלא כטבעו לפי שעה לכבודן של ישראל, וכדברים האלה ניבא אותו רשע אחר כך. וזה אמרו נאום בלעם בנו בעור, כפירוש רש"י (ד"ה בנו) שאביו בנו היה בנביאות, כנראה מזה שאביו היה מוחזק ומפורסים לנביא בין האומות והוא היה גדול ממנו, ונמצא היה במדריגה גדולה של נבואה, ונאום הגבר הזה בעצמו שתום העין דייקא אף מגדר הראיה שהיא מדריגה הפחותה נפל, ונמצא נפל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, והיינו מחמת שרצה להרע לישראל, ונאום האיש הזה אחר נפלו שומע אמרי אל וגו', והוא נס בתוך נס פלא בתוך פלא נופל ממדריגתו ואף על פי כן גלוי עינים, רק שהיא לכבודן של ישראל, מזה יובן מה טובו וגו' כנחלים נטיו, כדרש רז"ל (ברכות ט"ז ע"א) מה נחלים מעלין מטומאה לטהרה אף הם, כי לכבודן הועלה הטמא הזה לטהרה למדריגת נבואה, והבן כי נכון הוא בס"ד.
אגרא דכלה
ויבא אלקים אל בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך (במדבר כב ט). יש לדקדק אומרו ויב"א, הוה ליה למימר סתם ויאמר כו'. ב', מי האנשים וכו' בדרך שאלה, הגם שחז"ל דרשו (במ"ר פ"כ ט') להטעותו בא, עם כל זה כבר דברנו כמה פעמים שלא יצדק במאמר השם דבר שאינו, ועל כרחך צריך לומר שהש"י אמר בלשון שיש לו איזה מציאות, ובו בלשון הטעה הרשע את עצמו כי פושעים יכשלו בם (הושע יד י). והנראה דהנה אמרו רז"ל (במ"ר פי"ד כ') על ולא קם נביא עוד בישראל כמשה כו' (דברים לד י), אבל באומות העולם קם ומנו בלעם. ואמרו בזהר (ח"ב כ"א ע"ב) הכוונה דהיה בקליפה בחינת הדעת דקליפה, כמו להבדיל בין קודש לחול משה אדונינו בקדושה בחינת הדע"ת. והנה הדע"ת כולל כל המוחין, והנה זאת הכוונה שנתקבצו תמיד כל אומות העולם לשאול מבלעם כי היה הדעת שלהם, והנה ידוע (עיין זוהר ח"א רכ"ח ע"א) דהקצוות נקראים אל"ה כנודע בקדושה, כן הוא בסט"א על אל"ה אני בוכיה (איכה א טז), היינו ס"מ ובת זוגיה. והנה אלו השלוחים היו סטרין בישין בחינת אל"ה קצוות דקליפה בלי מוחין שלהם, והמוחין שכללותם הוא הדע"ת נקרא מ"י כנודע, והנה בהצטרף מ"י לאל"ה, ישתלם שם אלקי"ם הן בקדושה, הן להבדיל בסט"א אלקים אחרים שיונק גם כן מבחינה אחרונה דק"ך צירופי אלקים דקדושה. וזהו ויבא אלקים וכו' ויאמר מ"י האנשים האל"ה, האנשים הם אל"ה ועמך, שאתה הדעת דקליפה אתה המצרף מ"י לאל"ה בקליפה, ועמך יצורף אלקי"ם אחרים, ורוצה אתה להשלים קומת הסט"א, שהם צריכים להיות בפירודא יתפרדו כל פועלי און. והנה הוא הטעה את עצמו בחושבו*שהוא דרך שאלה כמאמר ז"ל, והבן: