באר מים חיים
ונחזור לענין כי יופי החסד, בהתערבות מעט הדין. דוגמת השושנה שעיקרה לבנה ומתערבב בה מעט אדמימות ליפות ולהדר יופי הלבן מה שלא היה כך אם היתה לבנה לבד. ותראה שהלבן לבד נחשב למום גדול לברך עליו ברוך משנה הבריות (ברכות נ"ח:). ורק באופן שלא יתרבה האודם, כי אם מעט הנצרך ליופי ההידור. ונראה שלזה קרא הקב"ה ליעקב ישראל וחזר וקראו יעקב ואמרו חז"ל (בברכות י"ג.) לא שתעקר שם יעקב ממקומו אלא שיהיה ישראל עיקר ויעקב טפל. כי יעקב ידוע שהוא מורה על בחינת הדין והשמאל שהוא מספר שני פעמים אלהים עם עשרה אותיותיהם כמו שאיתא בדברי הרב האר"י ז"ל. וישראל מורה על בחינת הימין והחסד בבחינת לי ראש מוחין דגדלות. ועל כן לא רצה הקב"ה שיעקר שם יעקב ממקומו כי החסד בלתי התערבות הדין לא טוב הוא כי אם שיהיה ישראל עיקר ויעקב טפל כאמור, שזה הטוב המאושר התערבות מעט הדינים בחסד. ועל כן היה עיקר העובד בבית המקדש הכהן שבא מסטרא דחסד בחינת הימין כידוע. והלוי שהוא בחינת השמאל והדין, היו טפלים להיות משוערים ומשוררים בכדי לאכללא שמאלא בימינא להיות הימין עיקר והשמאל נכלל בו ועל כן היה על הלוים כל בחינת עבודה הקשה כמאמר הכתוב (במדבר ד', כ"ד) לעבוד ולמשא. ומשא הוא לשון קשה כמאמר חז"ל (עיין במדבר רבה ו', ז'). כי עבודה הוא בחינת הדין שהוא מספר אלהים עם הכולל, והיה זה שרשם. ובעבודה הזו היו מכניעים כל בחינת הדינים תחת רשות החסד כשם שהם היו נכנעין וכפופין תחת הכהן לעבוד ולמשא כמאמר הכתוב (שם ג', ו'-ט') הקרב את מטה לוי והעמדת אתו לפני אהרן הכהן ושרתו אותו ושמרו את משמרתו וגו' ונתתה את הלוים לאהרן ולבניו נתונים נתונים המה לו וגו'. כי היו צריכין לכוף ראש תחת יד ימין. וכל עבודת משא בחינת הדין היה עליהם שיהיו הם וכל הדינים כפופים ונעקדים תחת רשות הימין והחסד. ואפשר לזה ירמז הכתוב (שם ז', ט') ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עלהם בכתף ישאו. כי קהת רומז לבחינת הדינים שמספרו תק"ה שהוא שני אלהים אחד ברבוע כזה א אל אלה אלהי אלהים ואחד במילוי כזה אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם, וה' אותיותיו. ועל כן לרוב תוקף הדינים שבהם היו צריכין לעבודה היותר קשה להמתיק הדין הגדול להכניעו תחת הימין. ועל כן לא ניתן להם עגלות כי אם בכתף ישאו להחליש כח הדין על ידי העבודה והמשא בקודש להיות נעקד אל הקדושה. וכן יצהר בן קהת לא זכה להעמיד מבניו נשיא אף שהיה שני לעמרם. לפי שגם הוא מורה על הדין שהוא מספר ש"ה שהוא אלהים במילוי הנזכר עם ה' אותיותיו (כמו שכתב מרן הרב האר"י ז"ל בכוונת שה תמים וגו') נוסף על דיני קהת אביו, וצריך להעמיס העבודה עליהם שלא לפגום בנשיאת ראש רק יהיו עובדים ונכפפים אל הקדושה ואל הכהן בחינת הימין.
אגרא דכלה
זאת עבודת משפחות בני הגרשני וכו' (במדבר ד כד). נמסר אן דאית בתריה בני עבודת, וסימנך בני רבעים. הכוונה כל היכי דכתיב בני אחר עבדת משפחות, אזי הטעם עבוד"ת הוא רביעי, והסימן בני רבעים נראה לרמז, דהנה (שמות כ ה) פוקד עון אבות על בנים כו' על רבעים (שמות כ ו) ועושה חסד לאלפים, הנה בני רבעים הוא מצד הדין, דאם לא היה כן בדין, לא היה הש"י פוקד עליהם את עון אבותיהם, ויותר מזה מה שהש"י עושה במדה טובה לאלפים הוא מצד החסד. וז"ש (שמות לד ז) נוצר חס"ד דייקא לאלפים, וכן הוא בתפלה וזוכר חסד"י אבות (תפלת י"ח). אבל עבודת האבות שישולם מצד הדין לבניהם, הוא עד בני רבעים, על כן כל היכי דכתיב בני ישראל אחר עבודת, הטעם ברביעי: