נועם אלימלך
וירא אליו ה' כו'. נקדים לפרש פסוק "ואברהם זקן בא בימים". דהנה העולמות העליונים נקראים 'ימים', והצדיק בקדושתו מגיע עד העולמות העליונים, וזהו "ואברהם זקן" זה קנה חכמה, "בא בימים", ר"ל עד שהגיע אל העולמות העליונים, וכן בדוד המלך ע"ה נאמר "ודוד זקן בא בימים כו'", וזהו "חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים", דהנה הצדיק, החיים שיש לו בעוה"ז אינו אצלו רק כמו דבר הנשאל לפי שעה, ומחמת זה הולך ומתגבר תמיד בקדושה מחמת שמחשב תמיד שמא היום הוא החזרת השאלה, וזהו "חיים שאל ממך", פירוש הצדיק שמחשב שהחיים אינם אלא שאלה ששאל ממך, לכן "נתת לו אורך ימים", עי"ז זוכה לאריכות ימים הוא עוה"ב.
ישמח משה
עוד יתבאר (דברים כט ט) אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם, התרגום מתרגם אתם קיימין יומא דין, וכן הוא ברש"י (ד"ה והוא) בשם המדרש אגדה (תנחומא נצבים סי' א'), התחיל משה לפייסן כו', והרי אתם קיימין לפניו. עוד שם ברש"י והקללות מקיימין אתכם ומציבין אתכם לפניו, עיין שם. ועיין בשפתי חכמים בשם הגמרא בע"ז (דף ד'.) ובזבחים (דף נ"ג) שהיסורין ממרקין עוונות, ועל ידי כך הם חיים וקיימים לעולם, עיין שם דנצבים הוי לשון חיים וקיימים. והנה כבר אמרו חז"ל (ברכות דף י"ח:) דרשעים בחייהם קרוים מתים. ופירש ביד יוסף משום דכל אבר שבטל מתנועתו אשר נברא עליו, נקרא אבר מת. והנה הנפש של הרשע בטל, ופעולתו אשר נברא עליו. ועל פי זה פירש הפסוק (בראשית ב יז) כי ביום אכלך ממנו מות תמות. והפסוק (תהלים פט מט) מי גבר יחיה ולא יראה מות ימלט נפשו מיד שאול סלה, עיין עוד בריש פרשת נצבים. ואני פירשתי הטעם דרשעים בחייהם קרוים מתים בשלשה אופנים. א', משום דגדר החי מרגיש. ב', משום דעתיד להיות, כבר היה במי שאינו נופל תחת הזמן. ג', דאינו חי אמיתי, רק הדבוק במקור החיות. ועל פי זה פרשתי הפסוק (ואתחנן (דברים) ד' ד') ואתם הדבקים בה' אלקיכם, אז חיים כולכם היום, כי הדביקות ב"ה הוא חיים אמיתי. והפסוק (תהלים כא ה) חיים שאל ממך כו', היינו ששאל וביקש חיות האמיתי הדביקות בה', וזה אמרו ממך דוקא להיות דבוק בך, אז ממילא נתת לו אורך ימים, היינו חיים עולם הזה, עולם ועד היינו חיי עולם הבא. ועל דרך זה פירשתי הסליחה ספרנו עת יקראו וכו', שאת חיים וחילוף לשוע ומך, לזה חן וחסד בעולמך, כי רובן לחיים כאשר הוא לעינים, אולם עיקר בקשתי ערוב עבדיך לטוב ללכת בדרך הטוב, וחי אחיך עמך דוקא, דבוק בך בחיים האמיתי. על כל פנים היוצא לנו מזה דאין חיים רק הדבוק בהשי"ת. והיינו אתם נצבים היום, ר"ל היום אתם חיים וקיימים, כי כולכם אתם לפני ה', והבן.
ישמח משה
והנה נקדים עוד דההבדל בין הפחותים לבני עליה, דהפחותים חיים בעבור עצמם, ובדבר שיש בו הנאת עצמם, מכוונים להנאתם ועושים מצות גם כן. אבל הבני עליה אינם חיים בעבור עצמם, והם לא יחיו כפי אשר הוא אדם, כי אם דבר אלקי שיש בו, וממקור החיות הם חיים, וכל עשייתם לתכלית אחת לעולם כמבואר בשמונה פרקים להרמב"ם. והיינו חיים שאל ממך (תהלים כ"א ה'), והבן. והדבר שהוא בדול לתאות הגשמיית, אין בהם כונה להנאת עצמם, ורבי אלעזר ב"ר שמעון יוכיח שאמרו עליו ודומה כמי שכפאו שד (נדרים דף כ' ע"ב), ואם כך באלו, מכל שכן אצל המצות נעדרי התאות, בודאי אין לשער גודל זכות כונתם והבן, ושמא תאמר מנין המיתה להם ומתי הזמן, בשלמא בההמונים שחיים בטבע, אתי שפיר דהזמן המוגבל בהכלות הליחות השרשיות דהיא אפיסת הכחות, כמבואר בעקדה בפסוק (קהלת ו ז) כל עמל אדם לפיהו וגם הנפש וגו'. אבל אלו שהם חיים בחיות שחוץ לטבע באור אלקים ממקור החיות, מהיכן נצמח המיתה. והתירוץ הוא בהתרבות האור בגודל התענוג עד שאינו יכול לעמוד הנפש בהגוף, ופרחה כרגע בחשקות נמרץ לדבקיתו הטהור, והוא ענין נשיקה, ועיין מה שפי' על כחיזרא בגבבא דעמרא (ברכות ח' ע"א), וכף הקלע (שבת נ"ב ע"ב). אבל אלו הצדיקים נשארים באור התענוג אשר נעתקו ממנו, ומוסיפים כפלי כפליים עד עולם, כמ"ש הרמב"ם בפרקי הצלחה. ונקדים עוד שבארץ ארם שם היה בקיאין מעולם בחכמת הכוכבים ומזלות, כמו לבן הארמי והכלדיים מהן, וזה היה עבודתם בימי נמרוד, ואחר כך כמ"ש הרמב"ם במורה נבוכים בשם ספרי הצאבה, עיין שם. וגם מבואר בפסוק (בראשית כה ו) וישלחם מעל יצחק בנו קדמה, ואמרו (סנהדרין צ"א ע"א) שם טומאה מסר להם, וכן מחכמת כל בני קדם הנאמר בשלמה (מלכים א' ה י), ועיין במדרש רבה פרשת חקת (במ"ר פי"ט ג').