ליקוטי מוהר"ן
וְעִקַּר הַמַּעְיַן הַחָכְמָה מִן הַמִּקְדָּשׁ יָצָא, כִּי שָׁם הָיוּ מַקְרִיבִין הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁהֵם הַבַּהֲמִיּוּת וְכֹחַ הַדִּמְיוֹן. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים נ״א:י״ט): זִבְחֵי אֱלֹקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה – שֶׁשְּׁבִירַת הַדִּמְיוֹן הֵם הַקָּרְבָּנוֹת. וּבִשְׁבִיל זֶה אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כְּשֶׁחָרַב בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בָּטַל הַשָּׁמִיר וְכוּ'. וּכְשֶׁיִּבָּנֶה בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, אָז יִתְקַיֵּם (יואל ד): וּמַעְיָן מִן הַמִּקְדָּשׁ יֵצֵא:
באר מים חיים
ועל כן אמרו חז"ל (ברכות ה'.) ואם מקבלן באהבה מה שכרו יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצליח כי טובת הדין הוא טובה גדולה למאוד. ואפשר שגם לזה יאמרו טוב מאוד זה מדת הדין כי כשמדת הדין נתהפך לטוב אז הוא טוב מאוד יותר מטוב ממדת הטובה. ועל כן צדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה כמאמר חז"ל (בראשית רבה ס"ו, ד') כי לפי שהם מקבלים יסוריהם באהבה וחיבה גמורה להודות לה' כי טוב על זה שממציא לו רפואה למרק גופו שיוכל לקבל אור החסד הגדול וכמאמר חז"ל (ברכות ה'.) מה מלח ממתיק את הבשר אף יסורין ממרקין עוונותיו של אדם. וגם לפשט עקמימיות שבלב כמאמר חז"ל (שם נ"ט.) לא נבראו רעמים וכו'. כי בהיות הטוב לאדם אז נשכח מלבו פחד ה' ואימתו ויראתו, וח"ו מתגדל לבו בקרבו אשר מזה בא כל הרעות כמאמר הכתוב (דברים ח', י"ב-י"ד) פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך ושכחת וגו'. וכשחפץ ה' בטובתו, שולח לו מעט היסורים בכדי להיות לבבו נכנע נדכה ונשבר לפני ה' אלהיו שהוא חשוב יותר מכל הקרבנות כמאמר הכתוב (תהלים נ"א, י"ט) זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר וגו'.