Chasidut על תהילים 135:6

(ד) יתבאר כי אני הכבדתי וגו' (שמות י א). גם מה שנבוכו המפרשים היתכן להכביד לבו כדי להענשו. ונ"ל על פי דברי הרמב"ם בספר המדע (הלכות תשובה פ"ה ה"ד) דהקשה איך יתכן הבחירה לאדם, והלא הכתוב אומר (תהלים קלה ו) כי כל אשר חפץ ה' עשה וגו', ואיך יתכן שנעשה דבר שלא כחפצו. התשובה שזה בעצמו רצונו שיהיה לאדם בחירה, עד כאן. והנה נתעוררו הלא כל מה שנברא לכבודו נברא (אבות פ"ו מי"א), ואיך יתכן כונת הבריאה ברשעים. והתירץ כי גם כן נתקדש שם שמים באיבודם. וזה שאמר הכתוב כי אני הכבדתי, ר"ל הנחתי לו להכביד לבו כי זה רצונו שיהיה בחירה, ואף שאין זה כבודי, הוא רק למען שיתי וגו' ויתקדש שם שמים, לכך בא אליו, כי משה לא רצה לילך כי היה בעינו חילול שמו ית' על ידי הליכתו אליו שהרשע מתריס כנגדו ית', ואמר דע כי כל זה שהנחתי להכביד לבו, הוא רק למען שיתי וגו', ואם כן יתקדש שם שמים לכך בא אליו, וזה נ"ל פירוש אמת בעומק הפשוט.

מקץ שבע שנים במעד שנת השמטה בחג הסכות. איתא בגמ' (ראש השנה י"ב:) שנת השמטה מאי עבידתיה בחג הסכות שמינית הוא אלא כל תבואה שלא הביאה שליש בשביעית אתה נוהג בה מנהג שביעית בשמינית, והוא ע"פ פסוק (תהלים קט"ו,ט"ז) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. וזה הוא רק כפי הנראה. אבל דהע"ה אמר (תהלים קל"ה,ו') כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ. שהיה יודע בטוב שכל מעשי בני אדם אף שניתן הבחירה ביד אדם הוא רק דבר מועט כקליפת השום. וזהו שאנו אומרים ביום הראשון לה' הארץ וכו', דענין שבת הוא שתדע שאין שום כח ביד האדם לכל הל"ט מלאכות שנבראו בעולם שע"י יוכל אדם לפעול כל מה שירצה כולם נאסרים בשבת, וע"כ כשהתחילו ימי החול ומותר בעשיית מלאכה יוכל האדם ח"ו לומר כחי ועוצם ידי. ע"כ תיקנו חז"ל לומר מיד לה' הארץ ומלואה, וכן הענין ג"כ בשמטה שציותה התורה, היינו שתדע כי לה' הארץ ומלואה, וכשבא שנת השמינית והתורה התירה לחרוש ולזרוע פן תשכח ח"ו ותאמר כחי ועוצם ידי, ע"כ צוה להיות נוהג בה בשמינית ג"כ מנהג שביעית בתבואה שלא הביאה שליש כדי שתזכור כי לה' הארץ ומלואה.

ועל פי זה יתפרש המדרש רבה (ב"ר ב' ה') (בסדר בראשית) והארץ היתה תהו ובהו וכו', אלו מעשיהם של רשעים כי לא סגי בלאו הכי, אבל אין השי"ת מיחד שמו על זה, (בראשית א ג) ויאמר אלקים יהיה אור אלו מעשיהם של צדיקים, דהיינו שהמעשים מתייחסים להם שהם בעלי בחירה לכך יקרא אור, כי המקבלים נהמא דכיסופא לא יקרא בשם אור, וכמאמר רז"ל כל המצפה על שלחן אחרים, עולם חשך בעדו (ביצה דף ל"ב:). ועל פי זה מפרשין (קהלת ה י) ברבות הטובה וגו' ומה יתרון לבעליו כי אם ראות עיניו, ועדיין איני יודע באיזה מהן חפץ וכו', והבן. ואין להקשות עלי מהכתוב (תהלים קלה ו) כי כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, והקשה הרמב"ם במדע הלא הפסוק הזה סותר להבחירה, דאיך יתכן שיעשה דבר שלא כחפצו. ותירץ דזה רצונו שיהיה אדם בעל בחירה, ורצונו שיהיה כל דבר על גדרו וטבעו, והבחירה היא גדר האדם כמו גדר אש לעלות למעלה, ומים ועפר לירד למטה, והבן כי עמוק. והמתקת הדברים על פי הקדמת הסמ"ג בהעשין, ודברי רבינו יונה בכף הקלע והבן. ואם כן לכאורה קשה דמכל מקום חפץ לא הוי כמ"ש, והכתוב אומר כי כל אשר חפץ וגו'. ולא קשה מידי, חדא דמכל מקום שיהיה בעל בחירה הוא החפץ, והבן. ועוד י"ל על פי כי אין רע יורד מן השמים (עיין סנהדרין נ"ט ע"ב), והיינו כי כל אשר חפץ עשה, והבן. ונקדים דעובדי כוכבים ומזלות דאינן בכונת הבריאה כלל, יתכן בהם אבידה שהם רק כמוץ העולם עם התבואה, תזרם ורוח תשאם, וגם אין טוב נמצא בם. אבל ישראל כולן זרע קדש אף הגרוע שבגרועים לא יאבד לנצח, כמו שפירש בפ"מ על גיהנם כלה והם אינם כלים (ר"ה י"ז ע"א), והיינו אחר הזיכוך והמירוק הרב שיתפרד הרע ויתבטל, וישאר רק הטוב לקבל טוב, וראיה לזה כי איך יתכן עונש לנצח, וכי נייחס לו ית' מדת הנקמה במקום שאין תכלית טוב, והיינו שיזדכך ויוכל אחר כך לקבל טוב, והבן. והנה מופת על זה שיהיה לכל איש פרטי סופו טוב, מבואר בקלח פתחי חכמה (פתח א' וכ') במופתים חותכים, וגם מבואר שגם כזה לא יהיה לעולם, דהיינו שיהיה רע באמצע וסופו טוב, כי כללית המציאות נלמד מפרטי המציאות, וכיון שהוא יחיד בשליטה, יתכן שלא יהיה בסוף רע בנמצא כי זה תכלית הטוב, והיינו עולם שכולו טוב, רק שעתה מניח הבחירה על פי עצה המושרשת במחשבתו יתברך לתכלית טוב והבן, עד כאן דבריו ועיין שם היטב כי דבריו נעמו. והנה יש לשאול כיון שההתגלגלות לטוב אמיתי היא על ידי בחירה מוחלטת, פן יבחרו באופן שיתגלגל בזה ההיפך. לא קשה מידי, דכך חייבה חכמתו ית' דאיך שיתגלגלו ויתהפכו בבחירתם יתגלגלו חפצו, וכענין שכתב העקדה גבי אחי יוסף שמכרוהו ונענשו, והלא היו מוכרחין בגזירת כי גר יהיה זרעך וכו' (בראשית טו יג) עיין עליו, ולכך הוא יחיד בשליטה, והבן. והנה לפי זה דעת לנבון נקל דעד עכשיו יש חפץ ויש רצון בלא חפץ, אבל לעתיד הכל בחפץ, והבן.