מראה יחזקאל על התורה
והנ"ל דאמרינן בתפלת ר"ה וידע כל פעול כו' ומלכותו בכל משל"ה, והוא ר"ת מ'זמור ש'יר ל'יום ה'שבת, וכה"א זה שיר שבח של יום השביעי כו' טו"ב להודו"ת לה"', ביאור הדבר שג' תיבות הללו הם ג' שמות של כפור כאפר יפזר והיינו טו"ב הוא י"ז שם של אהו"ה ר"ת א'ת ה'שמים ו'את ה'ארץ המורה על העבר, והוי"ה מורה על ההוה, והוד"ו הוא כ"א [שם אהי"ה] המורה על העתיד כמו שביארתי ע"פ אהיה אשר אהיה, והשם הזה מורה על מיתוק הדינים בשרשן, והיינו כשנשגיח על כל הנהגת הבורא עם ברואיו שאפילו אין אנו מרגישין הטובה עכשיו מ"מ לעתיד יוצא מזה טובה, והמשכיל על דבר יקח עצה טובה עי"כ לקבל הכל באהבה כי אינו שם אל לבו הרע הנראה לעינים רק על הטובה העתידה לבא, ועי"כ מברך על הרעה כעל הטובה ומחזיר הדבר לשורשו שלמעלה הכל הוא טוב וממילא נמתק הדבר והבן זה שזה היה לפע"ד כוונת נחום איש גם זו [מבואר להלן פ' צו ע' קס"ב], ולכך נצטרף שם זה באותיות הוד"ו לשון הרמה כמו ידו הדה (ישעיה יא ח), הד הרים (יחזקאל ז ז) , שצריך להרים הענין להחזירו לשרשו וממילא נמתק.