ליקוטי מוהר"ן
א עַל יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִשְׁפָּטֵנוּ לָאוֹר. כִּי מִשְׁפָּט הוּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, הַיְנוּ בְּחִינַת דֶּרֶךְ הַמְמֻצָּע, שֶׁאֵינוֹ נוֹטֶה לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל. וְזֶה זוֹכִין עַל יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת (דברים י״ז:י״א): לֹא תָּסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל; וְעַל כֵּן עַל יְדֵי זֶה יוֹצֵא הַמִּשְׁפָּט בָּרוּר כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת: מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת.
ערבי נחל
והנה פרעה שנשתעבד בישראל חנם ומרד כנגד ה' באומרו מי ה' אשר אשמע בקולו אין לו ג"כ שום זכות כענין שאמרנו בדואג, ואם כן אין בבית דין של מעלה שום מלמד זכות עליו, והוי ראו כולם לחובה ופוטרין, ואם כן לא היה לו לפרעה לירא מן שום עונש. אמנם, הרבה מהמפרשים ס"ל דהאי דינא דסנהדרין שראו לחובה פוטרין לא נאמר רק בדיני אדם ולא בדיני שמים, ואם כן יש מורא לפרעה. אכן, נודע מה שפירש הגאון בפרשת דרכים פסוק (תהילים יט, י) משפטי ה' אמת צדקו יחדו, כי יש כמה דברים שמקילים בדבר שני ומחמירין בדבר אחד, ויש להיפוך, אבל המשפט שדן הקב"ה בעצמו הוא נוהג קולות שניהם, והיינו צדקו יחדו. ונודע מ"ש בזוהר הקדוש (זהר ח"א קי"ז.) על משארז"ל (שם) על פסוק (שמות מא, ד) כחצות הלילה אני יוצא כו' אני ולא השליח, כי עונש פרעה לא היה יכול להעשות ע"י שליח או ע"י מלאך ושרף כי להם היה פחד ליכנס במקום טמא כמצרים זולתי הש"י בעצמו עשה זאת. ולפי זה שוב אין לפרעה לירא כלל, כיון שדין זה מוכרח להעשות ע"י הש"י בעצמו, ואם כן נוהג גם הקולא של דיני אדם כיון שאין עליו שום מליץ, מחמת שאין לו שום זכות יפטרהו.
ישמח משה
ונחזור לענינינו, דהנולד מזה שאמרנו דצריך לכפר על השוגג תחלה, אם כן מובן דאלול הוא תחילה, ואחר כך ראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכיפורים דהם העיקר, מובן דאלול הוא זמן כפרה לשגגות שהוא התחלה, וכשגומר אחר כך בראש השנה ויום הכיפורים מחילה לעונות וסליחה לפשעים. וכתבו כמו הרוצח בשוגג שם לו השי"ת מקום אשר ינוס שמה, כן נתן השי"ת לחוטאים בשגגה מקום לנוס שמה, זה החודש שהוא כפרה לחטאים, ונתנו רמז לזה ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו ושמתי לך (שמות כא יג), ר"ת אלול. לרמז כי אלול זמן כפרה לשגגות, והוא המקום אשר ינוס שמה כל איש שוגה ופתי, ובעוברים בשגגה כתיב (תהלים קטז ו) שומר פתאים ה', כי צריך שמירה משליחי הדין, לכך סופי תיבות של אנה לידו ושמתי לך, ס"ת יוה"ך הידוע היא מלאך הממונה על השמירה, היוצא מס"ת כי מלאכיו יצוה לך (תהלים צא יא), עד כאן מבואר בספרים הקדושים. והנה לכאורה יפול לב האדם לומר מה כל הרעש הזה בחודש הזה, הלא שגיאות מי יבין. ואבאר דהוא על פי מ"ש בהפסוקים (תהלים י"ט) תורת ה' תמימה כו', (תהלים יט יג) שגיאות מי יבין כו', (תהלים יט יד) גם מזדים חשוך עבדך כו'. והפסוקים (תהלים קיט קה-קז) נר לרגלי כו' (תהלים קיט קו) נשבעתי ואקיימה כו', (תהלים קיט קז) נעניתי כו' (בתפלה למשה תהלים קמ"ט). על פי אמרם (דב"ר פ"ד ד') אמר הקב"ה נרי בידך כו', ודרשו כן (במדרש רבה ראה) מן הפסוק (דברים יא כב) כי אם שמור תשמרון. ועל פי מה שפרשו גם עבדך נזהר בהם כו' (תהלים יט יב). ועל פי זה מבואר תורת ה' תמימה כשמחזיקין אותה בתמימות, אז משיבת נפש אם מבקשת לצאת, כמו שדרשו (ב"ר י"ד ט') בכל הנשמה כו' (תהלים קנ ו), על כל נשימה ונשימה כו', שהנפש מבקש לצאת, ומלא כל הארץ כבודו מחזירה, ומה שפירש האלשיך בפסוק (ויקרא כו יא) ונתתי משכני בתוככם כו', ומה שפירש ואעירה ועם רוחי גויתי ה' לי וכו'. ונחזור לענינינו שהתורה מחזרת הנפש, כי אם אנו משמרין נרו, הוא משמר נר שלנו, ומפרש כי התורה הוא אור ונר להורות לנו את הדרך אשר נלך, (תהלים יט ט) פקודי ה' כו' הכל סובב על זה הקוטב, על כן (תהלים יט י) משפטי ה', שאמר אם אתה משמר נרי כו', אמת כי צדקו יחדיו מדה כנגד מדה זה, ומשבח אורן הנחמדים מזהב כו', גם עבדך נזהר וכו', וכמו שפירש הע"א בספר עמודי שש, ומהר"י מינץ בדרשותיו, ואם כן הוא אור גדול. ומה שאמרתי מה שאמר השי"ת נרי בידך כו', והוציאו מן המקרא כי אם שמור תשמרון המאמר הנ"ל, הוא לכונה גדולה מאד עמקו מחשבותיו ית"ש וזה כל הקיום של האומה ישראלית, על פי הנדרש בירושלמי (ר"ה פ"א פ"ג) על הפסוק (ויקרא כב ט) ושמרו משמרתי, שהקב"ה מקיים מצוותיו של תורה, וכל הנהגה שלו ית"ש הוא הכל על פי התורה. והנה ידוע כי גם השגיאה הוא פשיעה גדולה, ובא מהעדר יראה ופחד, ושר המשקים ושר האופים יוכיח, שהיה רק שגיאה שנמצא זבוב כו' (ב"ר פ"ח ב'), ואם אימת מלך בשר ודם כן, על אחת כמה וכמה. ודין ד' שומרים (והטעם), ואנן כשואל שכל הנאה שלנו, אם חטאת מה תפעל לו ואם תצדק וכו', והיה ראוי להיות חייב אפילו באונסין, ומכל שכן בשגיאה שהוא פשיעה, ובשמירה בבעלים פטור מן הכל אפילו מן הפשיעה, לבד מזיד שהוא מזיק ממש בידים, דאין החיוב מטעם שקבל שמירה, ועל כן מבואר היטב מה שנסמך לכאן שגיאות מי יבין כו', דאין ענינו לכאן כלל, והבן זה והוא פלא בס"ד.