ישמח משה
ונקדים עוד דיש כמה מיני מתיקות, מתיקות הטעם, כענין שנאמר (שופטים יד יח) מה מתוק מדבש. מתיקות השמע, כמ"ש (שיר השירים ב יד) כי קולך ערב. ומתיקות הראיה, כמו שנאמר (קהלת יא ז) ומתוק האור לעינים. מתיקות השינה, כמו שנאמר (קהלת ה יא) מתוקה שנת העובד. וכל אלו המתיקות הם רק מתיקות מדומות בחושים גשמיים הכלים ונפסדים והמתיקות נפסק כרגע, ואין מתיקות אמיתת נמצאת רק מתיקת השגה והוא לעדי עד. וזהו שנאמר בדברי תורה (תהלים יט יא) המתוקים מדבש ונופת וגו', ור"ל כי מתיקות הדבש היא מדומים, ומתיקה השגת תורה הקדושה היא אמיתיית. והנה ידוע דמתיקת האמיתית והמדומית הם כשני צרות זו לזו, דהמשוקע בהמדומית אין לו חלק בהאמיתית, וההיפך בהיפך, ואין המתענג באמיתית, רק הנבדל ומופרש מהבלי זה העולם וקדוש יאמר לו, והוא מקדש ומעון אל, כענין שנאמר (שמות כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ואמרו רז"ל בתוכו לא נאמר, אלא בתוכם, והנה כבר ידוע דההשגה בעולם הזה אינו רק דשן ביתו שהיא השגת הנמצאת.
ערבי נחל
ויובן כל זה עם מ"ש הבינה לעתים ומהר"י מינץ בפסוק (תהילים יט, יא) הנחמדים מזהב כו' ונפת צופים גם עבדך כו', ופירשו, כי יש ב' מינים ערבים בעניני עולם הזה, חמדה ותענוג, החמדה הוא חמדת ממון רב ועושר וכלים יפים ודומיהן. ותענוג הוא מאכלי עריבות ומיני מטעמים ודומיהן. ואמנם ב' דברים אלו הם ב' הפכים, כי מיני התענוגים אין התאוה להם רק בהיות האדם חסר מהם או שיש לו מעט אבל בריבוים לא די שבטל התאוה אליהם אדרבה הוא קץ ומואס בהם וכמש"ה (משלי כה, טז) דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאותו, אבל החמדה כל עוד שיתרבה העושר יתרבה יותר החמדה והתשוקה אליו וכמשארז"ל (קהלת רבה א, לד) יש לו מנה מבקש מאתים יש לו ר' מבקת ת'. נמצא שבהיות האדם חסר ממון זה אין לו חמדה ואם יהיה בתכלית הריבוי יהיה התשוקה אליו בתכלית ההפלגה.
ערבי נחל
וז"ש (תהילים יט, יא) משפטי ה' אמת צדקו יחדו, ר"ל שיש להם ב' מיני מעלות אלו ביחד כי הם נחמדים שיש אליהם תשוקה יותר מזהב ומפז רב שבהיותם בתכלית הריבוי יש תשוקה בהפלגה ויש אל התורה יותר תשוקה עם היות ומתוקים מדבש כו', והיינו ב' המעלות ביחד, ועז"א גם עבדך נזהר בהם כו', ירצה, כי להיות בתורה ועבודה מתיקות נמרץ אשר לא יספר יומשך שע"י גודל הרגשת המתיקות שירגיש העובד תהיה בעבודה קצת חסרון, והוא, כי העבודה צריכה שתהיה בלתי לה' לבדו מצד יראת ה' שצוה עליה, וא"כ אלו לא היה כל כך מתיקות בעצם העבודה ממילא ודאי העובד לא יעבוד רק מצד יראת ה', משא"כ כיון שיש בה כל כך מתיקות ותענוג לא תהיה העבודה כל כך נקיה שתהיה לה' לבדו, לזאת צריך העובד ליזהר שעם הרגשת המתיקות אעפ"כ לא יעשה מעשה העבודה רק ליראת ה' שצוה עליה. לז"א שע"י שהם מתוקים מדבש לכן גם עבדך נזהר בהם, ר"ל שצריך זהירות מאד לבלתי צאת העבודה קצת מגדר לשמה מאחר, כי בשמרם, ר"ל בגוף שמירת המצות ועבודת ה' יורגש 'עקב רב', ריבוי התענוג, לכן צריך לזה זהירות הרבה, אלו דבריהם ז"ל בתוספת קצת.