Chasidut על תהילים 19:8

עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה וְכוּ': (תהילים י״ט:ח׳)

וידבר ה׳ אל משה לאמר זאת חקת התורה וגו׳ ויקחו אליך פרה וגו׳. דנודע שהתורה היא אותיות ונקודות וטעמים ותגין, אך זה הוא בחי׳ התורה דאתגליא, כי כל זה אפשר לשכל אנושי להשיג כל אחד לפי מדריגתו, אך המאור שבה שעליו אמרו חז״ל המאור שבה מחזירן למוטב, הוא בחי׳ אי״ן שאין לו תפיסה, מפני שהוא למעלה מן הטעם, והוא המקור שממנו נביעת התורה שהוא הבורא ב״ה, שעל ידי זה, הוא והתורה אחד, וצריך כל אחד העוסק בתורה, לדבק את חיותו בהמאור שבה דייקא הנקרא אי״ן שהוא למעלה מן הטעם, כי לכך נקרא הטעמים של הנגינות טעמים, מפני שהן עדיין בבחי׳ שאפשר להשיג ולתת טעם, אף שהם דבר גבוה, אבל הפנימיות נקרא אי״ן, שאין לו טעם ותפיסה, וצריך הלומד לדבק באור הנשפע מבחינות אי״ן, ואז בוודאי מחזירו למוטב, מאחר שנדבק פנימיותו׳ באור פנימיות התורה, נעשה כסא להשראתו יתברך השורה בהתורה ושופע בתוכה, ואף שצריך בעת לימודה להבין מה שלומד ולהטעים בכדי שיבין הטעם, מכל מקום צריך גם כן להאמור בכדי שיהא שלימות הגמור, כי זה הוא אור הגנוז לצדיקים, כמו שאמרו רז״ל עמד וגנזו וכו׳, כאמור אצלנו במקום אחר. על כן צריך כל אחד שרוצה שתפעול בו התורה להחזירו למוטב, לחפש האור השופע שהתורה נגזרה ממנו, וזהו נקרא בחי׳ פרה, ע״ד שאמרו רז״ל יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק, שהמשפיע מכונה בשם פרה, ואף זה האור הגנוז השופע בהתורה יוכנה בשם פרה, והתורה נקראת על שם משה, כמו (מלאכי ג׳, כ״ב) שכתוב זכרו תורת משה עבדי, וצריך ליקח בעת עסקו בתורה גם בחינות אי״ן האמור, להדביקו לבחינות תורה דאתגלייא שנקרא תורת משה, בכדי שיהא שלימות התורה כפי כוונת הבורא יתברך, ויאיר ויופיע אור הזך ומצוחצח בהאותיות שנקרא תורת משה. וזהו דבר אל בני ישראל וקחו אליך, פי׳ אל בחי׳ התורה שנקרא על שמך, תורה דאתגליא תורת משה, יקחו פרה אדומה, הבחינה שנקרא בשם פרה שהוא מקור השופע ומאיר בהתורה, ואדומה על שם זהרורית הגדולה ואור הזך שא״א להשיגו, ואז תמימה, יהיה שלימות גמור בכוונת הבורא יתברך. וגם אפשר שנקרא בחינה זו על שם שעדיין היא תמימה, כמאמר הבעש״ט כי אור הגנוז עדיין הוא תמים שלא הגיע לו שם אדם כי אם מעט מזעיר, כמ״ש (תהלים י״ט, ח׳) תורת ה׳ תמימה, תורת ה׳ פירוש בחי׳ התורה שנקראת על שם ה׳ ולא ע״ש משה תמימה שלא דרכו בה רבים ולא באו לזו המדריגה. אך בדורות הללו צריך כל אדם השלם להתאמץ ולהגיע לזה כאמור, וזהו אשר אי״ן בה מום מום הוא לשון חסרון, פי׳ בחינת אי״ן, הוא חסר בה בבחי׳ תורת משה, כל זמן שלא יתעורר האדם השלם לדבק א״ע לבחי׳ אי״ן הנ״ל, ומפני מה מפני אשר לא עלה עליה עול, שלא קיבל עליו עול מלכות שמים כראוי ולא הגיע לשלימות, אף בודאי שא״א לבוא לידי שלימות הגמור כי אם בענין זה, וזהו שתרגום אונקלוס דא גזירת אורייתא די פקיד ה׳, שצריך לבוא לבחי׳ שהתורה נגזרה ונחקקה משם ואז נקרא עובד ה׳ הגמור:

ואח"כ מייתי בתנחומא וכן הוא אומר כרם הי' לידידי כרם זו ישראל וכו' ויסקלהו ביצחק וכו' ויטעהו שורק הוא יעקב שכל הנטיעות שיצאו ממנו הוא טובות ונחמדות כשורק זה שכולו טוב וזה כולו זרע אמת שור"ק גימ' תר"ו וז' מצות ב"נ הרי תרי"ג. שייכות רמז פסוק זה לכאן הוא ג"כ לענין שאמרנו שדקדק וכתב טובות ונחמדות לשון נקבה ובשורק שכולו טוב לשון זכר. אך יעקב אע"ה בעצמו הי' נקרא שור"ק שהי' מרכבה לשם הוי"ה והוא בחי' תושב"כ כמו שא' (זח"ב ס' א') קוב"ה תורה איקרי ומרמז לתרי"ג מצות וזרעו כנס"י בחי' מלכות פה תושבע"פ. וזה שאמר שכל הנטיעות שיצאו ממנו טובות היינו אור כי טוב בחי' תושבע"פ שהוא מטלא דעתיקא שמרומז בקוצו של יוד והוא אור הראשון שנגנז לעמלי תושבע"פ (כמ"ש תנחו' נח ג') ונחמדות ג"כ מרמז על תושבע"פ כמו שמצינו במד' (תהילים י״ט:ח׳ ועוד) דדרש הששה פסוקים של תורת ה' תמימה וגו' נגד ששה סדרי משנה והם כנגד ו' המדות שכלולים בתושב"כ. ואח"כ כתיב הנחמדים מזהב וגו' ומתוקים וגו' והוא נגד מ' מלכות פה תושבע"פ ולכן אמר טובות ונחמדות בלשון נקבה. ואח"כ כשורק זה שכולו טוב נגד יעקב אבינו בעצמו שנולד בלא יצה"ר כאדה"ר קודם הקלקול וזהו כולו זרע אמת שבאמת אף זרעו שהוא כנס"י ג"כ זרע אמת שפת אמת תכון לעד. וכן כאן את הדברים האלה מרמז לתושבע"פ הכלול בתושב"כ כאמור וזה השייכות רמז פסוק זה לכאן: