באר מים חיים
והנה אפשר לי לומר, כי להיות עם בני ישראל משולשין בג' עבירות רעות רחמנא ליצלן אשר נכשלין בהן כמאמר חז"ל (בבא בתרא קס"ה.) רובן בגזל ומיעוטן בעריות וכולם באבק לשון הרע, והמה אשר מושכין את ישראל מדביקות הבורא ומעבודתו, להיותן מדובקין בעבירות הללו המכוערין ועוכרין אותם ח"ו, וחז"ל אמרו (קידושין ל':) בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, שהתורה היא משמרת האדם מהכנס בגירי יצר הרע, שג' בחינות הללו שביארנו למעלה בבחינת נפש רוח נשמה אשר משיג אדם על ידי התורה הוא נגד ג' עבירות הללו שעם ישראל נכשלין בהם, ועל ידי התורה יכולין להנצל. והנה חלק הנפש כבר כתבנו במקום אחר שהוא בחינת המתאוה בעם, כי נפש פירוש תאוה (כמו (תהלים כ"ז, י"ב) אל תתנני בנפש צרי ופירשו שם ברצון ותאות צרי) שהוא תאוות הגופניות הגשמיות כמו אכילה ושתיה ותאות המשגל וכו', ועל כן אדם הזוכה לקנות לו חלק הנפש הקדושה על מכונו כבר הוא ניצול מתאוות העריות האסורות, שלא יתאוה לדבר אסור הגשמי ופשיטא שלא יעבור עבירה בזאת, ועל כן הנה מצוות התורה שעל ידם קונים נפש הקדושה תבלין לעבירה הזאת שלא יהיה הוא בכלל מיעוטן בעריות ח"ו. וחלק הרוח אשר כתבנו על ידי עסק לימוד התורה זה תבלין לעבירות הגזל, ועיין בדברי מרן הק' בעץ חיים (שער אונאה פרק ה') ותבין אשר בחינת הגזל הוא בבחינת היצירה שהוא בחינת הרוח וממילא מי אשר ישיג בחינת הרוח דקדושה לא יתערב באלו אשר רובן בגזל, והבן. וחלק הנשמה אשר ביארנו שבא על ידי מחשבת פנימיות יחודי התורה, וזה אשר יציל מן לשון הרע ואבקה, כי בחינת הנשמה דקדושה נקרא פום ממלל רברבין כידוע למארי קבלה, וממילא יובן אשר זה יציל מעבירות אשר בפה, אשר על כן את זה לעומת זה עשה אלהים שלוש בחינות בתורה ונגדם שלוש בחינות נפש רוח נשמה באדם, והם לעומת שלוש עבירות שישראל נכשלין בהם והם אשר יעמדו בפניהם לשמור את ישראל מהלכד בשחיתותם.
באר מים חיים
ועתה נפשנו יבשה וגו'. כלומר תאותינו יבשה מכל וכל (כי נפש פירוש תאוה כמו (תהלים כ"ז, י"ב) אל תתנני בנפש צרי וכדומה) כי כבר נפסק כל התאוה מאתנו והיא יבשה בלי לחלוחית. ואם לא היה לנו אלא דבר זה לבד שאין לנו שום דבר מכל דברים המגושמים כי אם המן, היה די בזה ליבש נפש התאוה. ואכן בשר שיש לנו מפני מה ימנע הקב"ה את התאוה מאתנו שלא להתאוות אליו. מהיפוך אל היפוך. שבמצרים היה חפץ להרבות תאותינו מפני שלא נתן לנו המצוות. ועתה שקדשנו במצוותיו יתיבש לנו כל כך נפש תאותינו שאפילו במה שאנו רואין בעינינו לא נתאוה אליו. וזה אומרם אין כל בלתי אל המן עינינו כלומר אם לא היה דבר אחר רק ממה שבלתי אל המן עינינו שאין לנו לא אבטחים וגו' ולא שום דבר היה די בזה. ולמה עוד ימעיט תאות הבשר מאתנו. ובאמת הקב"ה מנע מהם תאות בשר שלא יתאוו לערות בשר. ואכן עתה אמרו שאינם חפצים עוד להתרת הערוה כאשר היה בלבבם בתלונה הראשונה, רק תאות בשר הם רוצים. ולפי שדיברו בגנות המן שאמרו אם לא היה להם רק זה שבלתי אל המן עיניהם היה די בזה ליבשות התאוה. והוא כמו אדם שיש לו צער מופלג, שלא קמה עוד רוחו בו אפילו לשכב עם אשה. על כן בא הכתוב ומספר בשבחו ואומר ראו על מה הם מתלוננים. הלא,