Chasidut על תהילים 38:5

כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּאוֹ וְכוּ' עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ, וְתַרְגּוּמוֹ, מִשְׁבַּק תַּשְׁבִּיק מַה דִּבְלִבָּךָ עֲלֵהּ וְכוּ'. כִּי כְּבֵדַת הַמַּשּאוֹי שֶׁנִּכְבֶּדֶת וְנוֹפֶלֶת הוּא עַל יְדֵי הַשִּנְאָה כִּי שִֹנְאָה הִוא פְּגַם הַדַּעַת כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר כַּמָּה פְּעָמִים וְכַנַּ"ל. וּכְשֶׁנִּפְגָּם הַדַּעַת אֲזַי נִכְבֶּדֶת הַמַּשּאוֹי וְנוֹפֶלֶת כִּי הַדַּעַת מֵרִים כָּל הַדְּבָרִים בִּבְחִינַת הַחַי נוֹשֵֹא אֶת עַצְמוֹ וְעִקַּר הַחִיּוּת עַל יְדֵי הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קֹהֶלֶת ז), הַחָכְמָה תְּחַיֶּה. וְעַל כֵּן הָאָדָם עַל יְדֵי הַדַּעַת יָכוֹל לְהָרִים כָּל הַמַּשָּאוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בְּקַל עַל יְדֵי תַּחְבּוּלוֹת וְעֵצוֹת אֲבָל כְּשֶׁנִּסְתַּלֵּק הַדַּעַת נִסְתַּלֵּק הַחִיּוּת וַאֲזַי נוֹפֵל הַמַּשּאוֹי וְזֶה בְּחִינַת חֳלִי נוֹפֵל שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר בַּמַּאֲמָר הַאי מָאן דְּבָעֵי לְמִנְסַב (סִימָן כט) עַיֵּן שָׁם שֶׁהוּא עַל יְדֵי שֶׁנִּפְגָּם הַדַּעַת עַל יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הַדָּמִים עַל יְדֵי זֶה נוֹפֵל עַיֵּן שָׁם. וְשִֹנְאָה וְכַעַס הוּא בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הַדָּמִים כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר (סִימָן נז) כִּי כָבֵד כּוֹעֵס (בְּרָכוֹת סא) וְכָבֵד הוּא מָלֵא דָּם, שֶׁהוּא בְּחִינַת שִֹנְאָה וּרְצִיחָה שֶׁהוּא שְׁפִיכוּת דָּמִים וְעַל כֵּן עַל יְדֵי שִֹנְאָה עַל יְדֵי זֶה הוּא בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הַדָּמִים וְעַל יְדֵי זֶה נִפְגָּם הַדַּעַת וְעַל יְדֵי זֶה נוֹפֵל בִּבְחִינַת חֳלִי נוֹפֵל כַּנַּ"ל כִּי אֲזַי הַמַּשָּא נִכְבֶּדֶת בִּבְחִינַת כִּי עֲוֹנֹתַי עָבְרוּ רֹאשִׁי כְּמַשָּא כָבֵד וְכוּ' (תְּהִלִּים לח) שֶׁעַל יְדֵי הָעֲוֹנוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הַדָּמִים כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר שָׁם עַל יְדֵי זֶה נִפְגָּם הַדַּעַת וַאֲזַי נוֹפְלִים כָּל הַדְּבָרִים עַל יְדֵי הַכְּבֵדוּת בִּבְחִינַת כְּמַשָּא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי עַיֵּן בַּמַּאֲמָר הַאי מָאן הַנַּ"ל שֶׁהֵבִיא רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר מִקְרָא זֶה שָׁם עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. וְזֶה שֶׁכָּתוּב, כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹנַאֲךָ רֹבֵץ וְכוּ' שֹנַאֲךָ דַּיְקָא כִּי עִקַּר נְפִילַת הַמַּשּאוֹי הִיא עַל יְדֵי הַשִּנְאָה כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן צִוְּתָה הַתּוֹרָה לַעֲזֹר לַחֲבֵרוֹ לִפְרֹק וְלִטְעֹן כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אַהֲבָה וְחִבָּה בֵּינֵיהֶם וְעַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן פְּגַם נְפִילַת הַמַּשּאוֹי שֶׁהוּא עַל יְדֵי הַשִּנְאָה כַּנַּ"ל וְזֶה שֶׁתִּרְגֵּם מִשְׁבַּק תַּשְׁבִּיק מַה דִבְלִבָּךְ וְכוּ'. כִּי עִקַּר מִצְוָה זוֹ בִּשְׁבִיל הָאַהֲבָה כַּנַּ"ל וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְעִנְיַן מִצְוָה זוֹ עַל פָּסוּק, אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים שֶׁמִּי שֶׁרוֹאֶה שֹוֹנְִאוֹ שֶׁהוּא פּוֹרֵק וְטוֹעֵן עִמּוֹ בְּוַדַּאי יְחַבְּקֶנּוּ וִינַשְׁקֶנּוּ כִּי עִקַּר זֹאת הַמִּצְוָה בִּשְׁבִיל הָאַהֲבָה שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן פְּגַם נְפִילַת הַמַּשּאוֹי שֶׁהוּא עַל יְדֵי הַשִּנְאָה שֶׁהוּא פְּגַם הַדַּעַת כַּנַּ"ל:

הנמשל הוא האדם הולך ומשאוי עליו, הוא מה שאמר הפסוק (תהילים לח, ה) כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו כו', ומתנהג כך עד שעונותיו ילכדנו כנלכד ברגליו ואינו יכול לזוז כלל, והיה מצוה מהש"י שהרואה יעזור לו ליטול המשא מאתו, והוא שיתן לו עצות ויוכיחנו ויזהירנו לקיים מצוה ולברוח מעבירה, ועל העבר לעשות תשובה שבזה משליך העונות מעל כתפו, ובאמת עצה זו של התשובה אינו דבר כבד לעשות הגם שהוא דבר יקר וחשוב בעיני הש"י, אבל מ"מ אינו כבד לעשות כי ענין התשובה הוא דבר קל שישים האדם אל לבו גדולת הש"י מכל נבראיו כל העולמות ותולדותיהן והשגחתו על כולם בכל רגע כמימרא, וישים אל לבו שפלותו איך אדם להבל דמה כו', ויצייר בלבו שמלך מלכי המלכים הזה קרא לשפל הזה וצוהו מצות והזהירו מעבירות וזה עבר על ציוויו, וכאשר ישים זאת אל לבו יפול עליו פחד ובושה גדולה כי אפילו שר קטן שמזהיר איזה דבר אין עוברין על ציוויו, ומחמת זה יתחרט מאוד על שטות הגדול הזה שעשה למרוד במלך מלכי המלכים הקב"ה, וממילא כאשר החרטה גדולה אצלו אזי ממילא מקבל על עצמו בלב שלם מהיום והלאה לבל ישוב עוד לכסלה והיינו עזיבת החטא, ושתי אלה החרטה ועזיבת החטא הן הן עיקרי התשובה והש"י מקבלו.

ג כִּי עִקָּר הָרַחֲמָנוּת הוּא כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ נוֹפְלִין, חַס וְשָׁלוֹם, בַּעֲווֹנוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלָן, כִּי זֶהוּ הָרַחֲמָנוּת הַגָּדוֹל מִכָּל מִינֵי רַחֲמָנוּת. כִּי כָל הַיִּסּוּרִים הַקָּשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָם נֶחֱשָׁבִים כְּלָל כְּנֶגֶד הַמַּשּׂאוֹי הַכָּבֵד שֶׁל עֲווֹנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹפְלִים בַּעֲווֹנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, זֶהוּ מַשּׂאוֹי כָּבֵד מְאֹד, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשָּׂא כְּלָל הַמַּשּׂאוֹי הַכָּבֵד הַזֶּה, בִּבְחִינַת: כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי (תהילים ל״ח:ה׳).